מספרים על הלך מחלם שהגיע לעיר לובלין, וראה מסיבה בכיכר המרכזית. הוא שאל את אחד התושבים: מה אתם חוגגים? ענה האיש: יש לנו שמחה קטנה ושמחה גדולה. השמחה הקטנה היא שהברון העניק לעיר מזרקה. זה לא הוגן! כעס האורח. אנחנו בחלם לא קיבלנו ממנו כלום! ענה האיש מלובלין: זו השמחה הגדולה...
קווי התחבורה החדשים שיפעלו באזורנו הם שמחה אמיתית. קודם כל, על כך שגובש מענה לצורך אמיתי ומעיק, המשותף לחלק גדול מהאוכלוסיה שלנו: בעיית הניידות. שוב יוכלו ילדינו לשיר שהאוטו שלנו גדול וירוק, עם עדכון קל לגבי היעד (הוא לא מוביל לתנובה, אלא למכללה ולקופת חולים).
במקביל, המהלך הזה מייצר גם מספר שמחות קטנות. 
הראשונה היא ההוכחה שגם לתהליכים אסטרטגיים יש תוצרים מוחשיים. בתהליך שהובלנו באזור לפני ארבע שנים, עלה באופן ברור הצורך להתמודד עם קשיי הניידות, כתנאי להשגת היעדים המרכזיים באזור לשנים הקרובות. כשהיעד היה ברור ומוסכם, ניתן היה למקד מאמצים עד לגיבוש הפתרון הנוכחי.
שמחה נוספת היא על שיתוף הפעולה הטוב והפורה בין המועצה לתושבים. את הפרויקט הזה ליוו לכל אורכו שני תושבים מעורבים ואכפתניקים, דורון סולומון ויעל די-נור, שפעלו יחד איתנו בקידום המהלכים אל מול מקבלי ההחלטות. הסינרגיה הזו יכולה לשמש מודל לפעולה למשימות נוספות.
ראוי גם לשמוח על כך שלמרות התחושות הלא פשוטות שמלוות אותנו בשנים האחרונות, יש בממשלה גם כאלה שקשובים לצרכים שלנו. משרד התחבורה, והאנשים הפועלים מטעמו, זיהו את החשיבות שבסיוע ותמיכה בנו דווקא בימים אלה, וצעדו לקראתנו בנחישות וברוחב לב.
ועוד שמחה קטנה אחת: הוכחנו לעצמנו שניתן להתמודד גם עם דברים שנראים קשים להשגה. או כפי שהיטיבה לנסח זאת נינט: "לפעמים חלומות מתגשמים"...
ובקצה השמחות, יש דאגה שמלווה את הפרויקט הזה: שלא נצליח לשלב את מערך ההיסעים החדש בתוך אורח החיים שלנו, וייווצרו לחצים לסגור אותו. אני מקווה מאד שנשכיל לנצל בצורה טובה את המכשיר הזה לטובת הרווחה שלנו. 
ולסיום, אם אתם מודאגים שהמתנה של הברון תעורר קנאה אצל השכנים, אז אתם יכולים להירגע: גם למועצה אזורית אשכול יש פרויקט תחבורה משלה...

 

מאת: עודד פלוט , מנהל המטה האסטרטגי