מבט מעודד נובמבר 2006
ידעתם שהתגלה פתרון למצבנו הביטחוני? כן כן, חברים. האוטובוסים של גאידמק, שלקחו את תושבי שדרות לאילת, הם פריצת דרך קונספטואלית דרמטית. לא עוד כניסות מסוכנות לבית חנון, לא עוד תוספות בטון לבתינו ולמוסדותינו. הפתרון הרבה יותר חלק ואלגנטי: ניידות. כמו שאמר אשכול בישיבת ממשלה סוערת: אם אי אפשר לצאת מהבעיה, נצא מהחדר.
ואכן, אם חושבים על זה, למה לא? על בסיס הקונספציה החדשה, גיבש המדור שלנו תוכנית רב שלבית לפתרון המצב.
שלב א':
נפנה לגאידמק שיעמיס על האוטובוסים שלו את כו-לם - שדרות, עוטף עזה, סטודנטים מהמכללה – כולנו ניסע יחד לאילת. נשב שם בבתי מלון, נהדק את הקשרים, נלך יחד להופעות כמו שהיינו הולכים פעם באמפיתיאטרון האזורי. מה יעשו אויבינו? כמה זמן ימשיכו לירות קסאמים על בתים וכבישים ריקים? בסוף ימאס להם. הם ישנו דיסקט, יחליפו מקצוע או יצאו לפנסיה, ובא שלום על האזור.
אם זה לא יעבוד –
שלב ב':
נבקש מגאידמק שיעמיס על האוטובוסים שלו את כל אנשי החמאס, הג'יהד וכל שאר חבריהם, וייקח אותם לאילת. הם הרי לא יוכלו לעמוד בפיתוי. ושם, במרפסות המפנקות של בתי המלון, עם בירות אל מול השקיעה, הם יתפסו ראש וירגעו. במקום להסתכן בשביל עשרות בתולות בתיאוריה, הם יוכלו להתערבב עם מאות נשים מאד מציאותיות בביקיני. תוך שבועיים יצא להם כל החשק לירות, ובא שלום על האזור.
אם זה לא יעבוד –
שלב ג':
נבקש מארקדי שישלח את האוטובוסים שלו לאילת, ויביא את כל התושבים, האורחים והתיירים אלינו לאזור. הם ימלאו את שדרות והישובים, ובמקביל את עזה ובית חנון. קסאמים לא יהיו. אם לא בגלל הבלבול, אז פשוט בגלל הצפיפות, ובא שלום.
ואם גם זה לא יעבוד –
אז פשוט נבקש מהגביר לקנות את כל רצועת עזה, לעטוף בחבילה יפה עם סרט ורוד, ולשלוח במתנה למישהו במקום רחוק-רחוק, נגיד הונללו. אולי הם עוד ירצו לירות עלינו קסאמים, אבל אז כבר כולנו נהיה מחוץ לטווח.
עודד פלוט המטה האסטרטגי