"בכל סיום יש התחלה חדשה" – ככה זימרה להקת "בנזין" בתחילת האייטיז. משפט בנאלי משהו, אבל כמו בכל המשפטים מהסוג הזה, יש גם פה אמת בסיסית פשוטה. 

הדברים נכתבים סביב סיום התהליך האסטרטגי, שבאופן טבעי מעסיק את כותב הטור. אבל התהליך הוא לא הדבר היחיד שמסתיים בימים אלה. קחו למשל את האביב. הנה, גם הוא מגיע אל קיצו, ואיתו ייעלמו הפריחות המשגעות ושעות אחר הצהריים הקסומות. אבל הקיץ, בדרכו, מציב אותנו בנקודות התחלה חדשות: בשער הפתוח של הבריכה, בכביש המוביל אל חוף הים, ובעיקר במזרקות של נתב"ג 2000, בדרך אל העולמות הרחוקים מהלחות ומההתנתקות.

גם שנת הלימודים מתקרבת אל סופה. החופש הגדול, שתחילתו מצפה לנו מעבר לחודש יוני, צופן הרבה דרמה: האם לימור תצליח במזימתה לעשות לחינוך שלנו גיור רפורמי, או שימצאו לה סולם מספיק חזק, שישא בכבוד את האגו שלה בדרך לאדמה? האם תהיה לנו התנתקות של המחנכים ממשרד החינוך, או של השרה מכיסאה בממשלה? יהיה מעניין. 

וכן, גם התהליך האסטרטגי במועצה הקטנה שלנו מגיע אל סופו. אנו נחגוג לו מסיבת סיום במפגש אזורי (כולכם מוזמנים). וממש כמו בשיר, הסוף הזה הוא הבסיס להתחלה חדשה, בעצם להרבה התחלות חדשות. חלק מהן נכיר במפגש עצמו: השכונות הקהילתיות החדשות, שמסיימות שנים ארוכות של עוברות, והנה מגיעה שעת לצאת לאוויר העולם; העסקים והיזמויות החדשות שנובטים בישובים, במאבק להכות שורשים וללבלב; ומגוון של פרוייקטים ותוכניות בתחומי הפיתוח הכלכלי, החינוך, התרבות והחברה ואפילו התשתיות.

אז בואו נמלא בנזין, ונעלה על הדרך המרתקת שבין הסיום להתחלה. 

 

מאת: עודד פלוט , מנהל המטה האסטרטגי