8,000 איש יתפנו מביתם במהלך השבועות הבאים. בשביל הימין זהו מספר אסטרונומי, בלתי נתפס. בשביל השמאל זהו מיעוט קטן, שממרר לכל השאר את החיים .

54 משפחות אמורות להגיע לאזור מרצועת עזה. בשביל מנהלת ההתנתקות זהו רק חלק קטן מכל הבלגן. בשביל מפלסים ואור הנר שיקלטו אותן, זו מהפיכה אמיתית.

13% הנחה במס מקבלים ישובי הגדר. כך החליטה (סוף סוף) הכנסת. לתושבים שלנו זהו צעד חשוב, מבורך, הקלה גדולה אל מול המינוסים הלוחצים. שכנינו בשדרות דורשים יותר. להם זה נראה ממש מעט.

70 קילומטרים מפרידים בין שער הנגב לבין מגדלי עזריאלי. בשבילנו תל אביב נראית קרובה-קרובה, ממש מעבר לפינה (של ארלוזרוב). בשביל הצפוניים מרמת אביב אנחנו חור אי שם בין שיפולי הדיונות, בלב המדבר, בטווח הקסאמים.

60 ימים ימשך החופש הגדול, העומד בפתחנו. להורים זה נראה כמו נצח: שבועות אין סופיים של בלגן, התרוצצות וסחיטת כרטיסי האשראי. סיוט בלתי נגמר. לתלמידים (ולמורים) זה לא יותר מוויקאנד חולף. בשבילם זה יגמר עוד לפני שהספיקו אפילו להשתזף.

שריקת בוז אחת חזקה יותר מ- 1000 מחיאות כפיים. כך כתב ז'ול וורן. נדמה לי שכל מי שעוסק באומנות, יסכים איתו. וגם הספורטאים. וגם אנו, עובדי הציבור.

250 מילים, זה מה שהעורך מצפה ממני לכתוב בכל עיתון, במסגרת הטור הזה. זה נראה לכם מעט? בשבילנו, כותבי הטורים באשר הם, זה נראה בכל פעם כמו לכבוש את האוורסט. או לפחות כמו לקרוא (ולחוות) מחדש את "החטא ועונשו". 

3 נקודות יהיו בסוף הטור הזה. לא צריך יותר...

 

מאת: עודד פלוט , מנהל המטה האסטרטגי