מה המשותף לצעירים בכפר עזה, לילדים בברור חיל ולמבוגרים בדורות? התשובה תבוא בהמשך. אבל קודם נעבור לתשדיר שירות בהיסטוריה.

קצת אחרי שהתחילה הספירה, הרומאים היו אימפריה. אחר כך באה השקיעה, בדמותם הקודרת של ימי הביניים. ואז הגיעו מיכאל אנג'לו, דה-ונצ'י וחבריהם המופלאים, ובאמצעות תרבות פורחת הביאו את בשורת הרנסאנס לאיטליה ולאירופה כולה.

נדלג מעל הפרסומות אל ההווה, ישר אל הביצה הקטנה שלנו. והנה רבותי, צדקה שושנה ז"ל: ההיסטוריה אכן חוזרת. כן, בעבר גם אנחנו היינו אימפריות - קלטנו עוד ועוד חברים, עשינו עוד ועוד ילדים, הקמנו, הובלנו, אפילו קצת השקענו (בבורסה). ואז, באמצע שנות השמונים, הגיעו שנות הביניים הקודרות, עם החובות, האכזבות והעזיבות.

אין סיסמוגרף טוב יותר למצב הרוח התרבותי מאשר אירוע השמחה האולטימטיבי – חג פורים. במשך למעלה מעשור שנים, אווירת הפורים אצלנו היתה רחוקה מלהיות קרנבל. האמת, היא היתה יותר קרובה ליום שאחרי הקרנבל. כבר התחלנו להתרגל למסיבות עגמומיות בחדרי אוכל חצי ריקים, כשמסביב מעט מדי שמחה, מעט מדי תחפושות ובעיקר מעט מדי פרצופים מוכרים. 

ועכשיו, גבירותי ורבותי, אחרי כחצי אלף שנים, יש סימנים שהוא חוזר. כן, כן, זה הוא - הרנסאנס! עם אותו משב רוח חדש, עם אותה תקווה מלבלבת. אכן, גם לנו יש התחדשות תרבותית משלנו. האנשים, שחלקם פה שנים רבות וחלקם יותר חדשים, מבקשים להיפגש, לחגוג במשותף, לשמוח בצוותא. 

אמרנו שפורים הוא סיסמוגרף? סיכום קטן שעשינו, מגלה שבשבוע שעבר נחגגו מסיבות פורים כמעט בכל ישובי האזור. ולא סתם - מסיבות מוצלחות למבוגרים, לילדים, לצעירים. כתבינו מדווחים על חדרי אוכל מלאים, על תחפושות עשירות, ואפילו על הופעות (כולל של הותיקים!), ממש כמו בימים היפים. 

אז הנה, פתרנו את החידה מתחילת דברנו. אם ניחשתם נכונה, תזכו את עצמכם באוזן המן.

עודד פלוט המטה האסטרטגי