איך אתם יכולים לדעת מי באמת אוהב כדורגל? כל מה שצריך זה להעמיד בפני האיש שאלה פשוטה, כמו: איפה היית כשרוברטו באג'יו החמיץ את הפנדל מול ברזיל? אי אפשר לטעות פה. אם אדם מבוגר לא יודע בדיוק מה קרה איתו בסיום הדרמאטי של גמר המונדיאל ב- 1994, אז בעורקים שלו לא זורם דם המורכב משירים ושערים.
אני רוצה לספר איפה הייתי במשחק הגמר שנחשב היום לגדול מכולם: גמר גביע העולם (לפני שהחלו לקרוא לזה "מונדיאל") ב-1970. לא הייתי מול הטלוויזיה – אז עוד היינו תלויים בשידורי הרדיו של נחמיה בן אברהם, ויכולנו לראות את המשחקים רק בסרט הסיכום הרשמי של הטורניר, שהוקרן בחדר האוכל בקיבוץ מספר חודשים לאחר מכן. אני הייתי עם בני משפחתי במסיבת סיום בבית הספר האזורי שער הנגב. לא, זו לא הייתה מסיבת הסיום של הכיתה שלי, וגם לא אירוע קריטי אחר בחיי המשפחה. זו היתה מסיבת סיום שיגרתית של בן דוד שלי, שסיים בהצלחה את שנת הלימודים עם בני כיתתו, כיתה ג'. 
לא ברור לי עד היום איך אוהדי ברזיל שרופים כמונו החליטו לוותר על שידור המשחק הגורלי בגלל אירוע שכזה. נראה לי שהתשובה נעוצה בקודים שלנו אז: קודם המשפחה והחברה, אחר כך המאוויים והרצונות האישיים.
בכל מקרה, בשעה שכוכבי ברזיל ואיטליה עלו על המגרש, התכנסנו אנחנו, ילדים ומבוגרים מקיבוצי האזור, בחדר האוכל הקטן בבית הספר. למזלנו, אבא אמיץ אחד העז לעמוד במרפסת כשלאוזנו טרנזיסטור קטן, וכולנו עקבנו בדריכות אחר העדכונים שהוא העביר בלחש בינינו, שותפיו לסוד. כשהמורה רחל בירכה את בני הכיתה המקסימים, האב המאושר זינק לשמים, וכך התוודעתי לשער הנגיחה האגדי שהבקיע פלה. כשהילדים שרו אופרטה על ההפסקה הגדולה, נפלו פניו, והבנו שהאיטלקים הישוו. בהמשך, במהלך דקלומי "צילי וגילי" של ביאליק ו"הילד הרע" של לאה גולדברג, שוב זרח עולמנו בשני שערי סמבה של גרסון וז'אירזיניו. את השער הרביעי, ההרואי, של קרלוס אלברטו כבר שמענו בדרך חזרה, באוטובוס הצהוב.
אני רוצה לקוות שהיום אין סיכוי שיקרה דבר נורא כזה, כמו מסיבת סיום בבית הספר בזמן גמר מונדיאל. אבל בואו נעמוד על המשמרת, שמא יש איזה מורה או מנהל שממש לא מבינים בהיסטוריה. בשביל זה הומצא פורום הורים, לא כן?

 

עודד פלוט המטה האסטרטגי