מספרים על בחור צעיר ושאפתן שמונה להיות עובד מכס במעבר גבול. יום אחד נעצרה לידו משאית, בתוכה ישב נהג עם חיוך ממזרי. המוכס סרק את הרכב, אך לא מצא דבר ונאלץ לשחרר את הנהג לדרכו. לאחר שבוע שוב הגיע הנהג על משאית, עם אותו חיוך.ושוב, לא נמצא שום מטען על הרכב. הדבר חזר על עצמו שבוע אחר שבוע, כשהמוכס המתוסכל לא מצליח למצוא דבר. עברו שנים והשניים נפגשו בדרך מקרה. המוכס שאל: "אני בטוח שהברחת משהו. מה זה היה?".  והנהג השיב לו בחיוכו הממזרי: "משאיות".

לפעמים, לכלי שנושא את המטען יש לא פחות משמעות מהמטען עצמו. 
בשבועות האחרונים המדינה נערכת להתפשטות "שפעת החזירים". והנה, מתברר שבמועצות האזוריות קיים כלי, שנבנה לכאורה למטרות אחרות. הכוונה למערך החירום האזורי, המבוסס על צוותי חירום בישובים (צח"י) אותם מרכז צוות חירום אזורי (צח"א). מערך זה, שנבנה בשיתוף עם מטה מל"ח ומשרד הרווחה, בא לתת מענה למצבי חירום ביטחוניים: אירועי חירום (נפילות קסאמים, זוכרים?) או מצבי חירום מתמשכים (את "עופרת יצוקה" עוד לא מחקנו מהדיסק). אבל לכולם היה ברור שהמערכת הזאת יכולה לשמש גם למצבי חירום אזרחיים: רעידות אדמה, דליפת חומרים מסוכנים ו- כן, גם התפשטות מגפות.

מדוע בעצם אי אפשר להסתפק בצוותי המרפאות ושרותיהם? התשובה היא שלמערך החירום הכלים והניסיון הדרושים לניהול אירועים בהם מעורב ציבור רחב. המערך הזה מותאם לניהול ושליטה במצבי לחץ, הוא יודע להקים ולהפעיל חמ"ל, הוא מתורגל בקבלת מידע והפצתו לציבור, הוא מאומן ביצירת קשר שוטף עם גורמי חוץ. לצוותי הרפואה יהיה, כמובן, תפקיד חשוב ומרכזי אם תתפשט השפעת. אבל ניהול הישובים והאזור צריך להתבצע על ידי הגורמים שאומנו ותורגלו למצבים כאלה.

גייסותינו מתכוננים, אם כך, לקראת מגיפת השפעת, אם וכאשר תגיע. צוות החירום האזורי נערך, והנחיות מתאימות הועברו גם לצוותים בישובים.

ואם תראו אצלכם בישוב את ראש צוות החירום עם חיוך ממזרי, אז תדעו: זה לא שיש לו איזו תרופת קסם נגד השפעת. הוא פשוט מבסוט מהכלי שהוא מוביל להתמודדות איתה...

רק שנהיה בריאים.

עודד פלוט, המטה האסטרטגי