בעיר אחת נידחת, שני אנשים פתחו קיוסק זה ליד זה. אחד מהם השקיע בשילוט עם שם העסק ומחירון מאיר עיניים. השני לא הכין שום שלט. לאכזבתו של הראשון, הוא ראה יום אחרי יום שהלקוחות מגיעים לקיוסק השני. הוא ניגש אליו ושאל אותו: "אני השקעתי בשלטים, אתה לא, וכולם באים אליך. למה?". השני עונה לו בחיוך: "אני רק מודיע שאצלי הכל עולה שקל אחד פחות מאצלך".

בשבוע שעבר אישרה הכנסת את הארכת הטבות המס והארנונה לשדרות ועוטף עזה (לצערנו, לא כולל תושבי רוחמה). ההטבות האלה הן חלק מההקלות והתמריצים שיש לאזור שלנו, בתחומים שונים.

ההטבות האלה מאד חשובות לנו, האנשים החיים כאן. איך הן משפיעות על קליטת מתיישבים חדשים באזור? מדי פעם, ובעיקר עם התמשכות הרגיעה, אנו נשאלים ע"י משרדי הממשלה וגורמים פילנתרופיים שונים, מה הם התמריצים העיקריים הנדרשים לעידוד ההתיישבות באזור. מה יסייע לאנשים לבחור לגור פה איתנו.

כשמנתחים את אופן קבלת ההחלטות של משפחה, שבוחנת את האזור שלנו כמקום מגורים חדש, ניתן להציג זאת כשימוש במאזניים.
על כף אחת נמצאים הקסאמים. זו משקולת כבדה, הרי אף אחד לא שש לקנות בקיוסק שהופך מדי פעם ל"פיצוציה". כמו כן, באותה כף, נמצא גם המיקום הגיאוגרפי שלנו - בכל זאת, אנחנו בנגב. מרכז הארץ יותר אטרקטיבי, ואין לנו חוף ים. 
מה יש בכף השנייה של המאזניים? כל מה שאנחנו מצליחים לייצר כאן, בשיתוף עם הטבע: איכות החיים בכפר, שירותים מגוונים, חיי הקהילה, הנופים והכלניות ותחושת השייכות. זה הרבה, אבל כנגד המשקולת הכבדה בכף הראשונה זה עדיין לא מספיק.

לכן, המדינה והגופים האחרים צריכים להביא את התמריצים וההטבות. הם מסייעים לנו להוריד את המחירים ולהפוך את הקיוסק שלנו ליותר אטרקטיבי. בכך הם מוסיפים משקל לכף השנייה, הכף שלזכותנו. אנו מודים להם ומוקירים את המשאבים האלה. עם זאת, חשוב לציין שזו לא טובה שעושים לנו. זו חובתו של העם היושב בציון ובגולה לאזור הזה, העומד בחזית מזה תשע שנים.

במקביל, הרגיעה צמצמה באופן ניכר את המשקולת שבכף הקסאמים. ואכן, ניתן לראות בבירור איך בשנה האחרונה המאזניים נוטים לכיוון הכף השנייה, ואנו חווים צמיחה שלא ידענו שנים. 
בקצב הזה, הקיוסק שלנו עוד יהפוך לסופרמרקט.

מאת עודד פלו, מנהל המטה האסטרטגי