מה אומרת לכם המילה "תרבות"? מה היא מעוררת אצלכם? אנחנו שואלים, כיוון שתחום

התרבות נמצא בעת הזו על שולחן הניתוחים האזורי, ואנו עומדים לעסוק בו די הרבה במהלך

השנה הקרובה. בטור שלנו בחרנו להתייחס אל הנושא מזווית אישית-נוסטלגית. אז הנה כמה

תחנות קטנות בחיים, שבהן חלפה הרכבת הזאת, שנקראת תרבות.

 

בילדותנו, כולנו ניגנו בכלי נגינה. הבחירה לא הייתה אם לנגן, אלא אם זה יהיה כינור, פסנתר

או חליל צד. כלומר, כולם התחילו לנגן, אבל רק מעטים שרדו. בכיתה ד', לקחו את כל

השורדים לקונצרט נחשב של הפילהרמונית בהיכל התרבות. לא היו לנו מקומות שמורים, אז

נאלצנו לשמוע את ברהמס על המדרגות, כשלא מאפשרים לנו לשבת, כי "זה לא תרבותי".

היכל התרבות נחקק אצלנו בתודעה כמקום שמייצר הרבה כאב רגליים.

 

שנות השישים היו עידן הפריחה של מחזות הזמר בארץ, והם כולם הגיעו אלינו,

לאמפיתיאטרון האזורי. ואנחנו באנו באוטובוסים הצהובים, עם כרטיסים שחילקה לנו ועדת

התרבות, קנינו ארטיקים ונגענו בקסם. איך אפשר לשכוח את רבקה רז היפה מגלמת את

אלייזה דוליטל ב"גבירתי הנאווה", ואת אילי גורליצקי מכרכר סביבה בדמותו של הנרי היגינס.

ישבנו תחת שמי הכוכבים בלב פארק התעשייה, והיינו בברודווי.

 

באמצע שנות השמונים, חזרנו שוב אל היכל התרבות, בנסיבות אחרות. במסגרת קבוצה של

סטודנטים לקולנוע, הפקנו כתבה עם שלמה ארצי לקראת קפיצת המדרגה שלו מההופעות

הקטנות ב"צוותא" אל האולמות הגדולים. נפגשנו איתו בחדרי החזרות של ההיכל. שלמה היה

מאד גלוי איתנו, ודיבר בפתיחות על הציפיות והחרדות. לאחר מכן הוא עלה על הבמה בדרך

להיות קונצנזוס לאומי. אנחנו לא זכינו לצלם את ההופעה – הסדרנים של ההיכל הבהירו לנו

את הגבול בין סטודנטים אנונימיים, שיכולים להיכנס לחדרים האחוריים, לבין סלבריטיז,

שדרכם סלולה אל חזית הבמה.

 

ונסיים באירוע מקומי. לפני 22 שנים חגגנו בברור חיל את חג הארבעים לקיבוץ. כאורח הכבוד

הוזמן שר הביטחון דאז, יצחק רבין ז"ל. פתיחת האירוע התעכבה במשך מעל לשעה, כיוון

שיצחק התעכב. לאחר מכן הוא עלה לברך, ובמשך שלושת רבעי שעה דיבר על המצב

הביטחוני ברצועת עזה. כך הבנו שאם רוצים תרבות מוצלחת, חייבים, אבל פשוט חייבים,

 להפריד אותה מהפוליטיקה.

 

שתהיה שנה טובה ותרבותית,

עודד פלוט, המטה האסטרטגי