בימי העצמאות אנו מעלים על נס את הקמת המדינה והקיבוץ, כשמטבע הדברים אנו מתמקדים בדור המייסדים. נראה שהגיע הזמן להפנות את הזרקורים אל דור העתיד שלנו, הדור השלישי. הדור שמאפשר לאחר 63 שנים להתבונן בסיפוק ובגאווה ולהגיד: וואלה, היה שווה.

אז מי הם אותם בני דור שלוש אצלנו?
יש להם שני חברים בקיבוץ, אחד בקיבוץ השכן ו- 150 בפייסבוק. 
יש להם טלוויזיה HD, מחשב, אייפוד, והם מתים משעמום.

 הם לא סגורים על מי זה שר הביטחון ומי זה הרמטכ"ל, אבל זה לא מונע מהם להיות סגורים על זה שהם הולכים ליחידה קרבית.
הם חולים על ג'סטין ביבר, אבל מזמזמים עם סבתא שלהם את "ירושלים של זהב" ומצטרפים אל אבא שלהם ב"המגפיים של ברוך". 
הם חיים עם שתי רגליים על הקרקע ושתי ידיים על המקלדת.
הם רואים את הריאליטי עד הסוף, אבל יודעים שזה בלוף.
הם רואים את המציאות בצורה שטוחה ואת הסרטים בתלת מימד.
מבחינה מוסרית הם שמאלניים, מבחינה מדינית הם ימניים ומבחינה מעשית הם מעדיפים לישון.
הם אוהבים להגיד שהם שונאים את בית ספר, ושונאים שמגלים שזה לא נכון.
הם מסתדרים שעה מול הראי כדי להיראות ממש, אבל ממש זרוקים.

במקום לדבר הם ממלמלים כל הזמן בצורה בלתי מובנת, רק כדי שהם יוכלו לצחוק על ההורים שלהם שהם חרשים.
הם מקשיבים לזיכרונות של סבא, מוכנים לשמוע סיפורי סבתא, אבל כשאמא מתמלאת נוסטלגיה מפוארת – אז הם אומרים שהיא חופרת.

בקיצור, ניתן לומר שהדור  השלישי שלנו הוא בדיוק כמו טלפון סלולארי דור 3: במבט ראשון הוא נראה שטוח ולא מחובר לכלום. אבל אנחנו יודעים שבעצם הוא מתוחכם, מחובר לכל העולם ויש לו כפתורים מה זה רגישים.

 

מאת: עודד פלוט , מנהל המטה האסטרטגי