אפשר היה לחשוב שהשלמנו. עם זה שלא כולם אוהבים אותנו, שבעצם רוב העולם נגדנו. עם הפער הזה, בין התחושה שאנחנו צודקים ונאבקים על קיומנו, לבין ההתבוננות עלינו ככוחניים ודורסניים. עם זה שאנו מפוצלים, שקועים באינטרסים הצרים, ומאפשרים להנחית עלינו עוד גזירות. אפשר היה לחשוב שהתייאשנו, והפנמנו שכנראה העתיד יהיה פחות טוב. העתיד של המגזר הכפרי.

בשנים האחרונות נראה שההובי הלאומי הוא לחבוט בקיבוצניקים, במושבניקים ובתושבי הישובים הקהילתיים. בין החובטים: מינהל מקרקעי ישראל, משרדי הפנים והאוצר, הקשת המזרחית, פורום הערים הגדולות, וזו רק רשימה חלקית. העיתונים מגלים לנו שאנו בעצם חבורות של סוחרי נדל"ן וספסרי קרקעות. ובעוד אנו רבים על "מתחדש" מול "שיתופי" ועל מרכז מול פריפריה, צרינו נוגשים בנו מכל עבר.

אבל, הנה הבשורות הטובות. בשבוע שעבר, בסיכומו של תהליך אסטרטגי מקיף, הוחלט במרכז המועצות האזוריות: לא עוד! הגיע הזמן לעבור מהתגוננות למנהיגות, מתגובה להובלה. אסיפת המרכז אישרה חזון מעודכן, חידדה את היעדים וריעננה את ההיערכות הארגונית. תוצרים אלה הוצגו בכנס שדרות כשהם עוד חמים מהתנור, ואתם יכולים לקרוא עליהם בגיליון זה. ועדת ההיגוי של התהליך, בה גם אני חבר, ביצעה מיפוי מקיף של כל המועצות האזוריות, וגילתה שבאופן חד משמעי, רב המשותף על המפריד. גם אם ידנו האחת אוחזת היום פחות באת החפירה, הרי שכולנו מוכנים להושיט את ידנו השנייה אל השלח, ולצאת למאבק על פניו, עתידו ושמו של המגזר הכפרי בישראל.

חשוב לציין שהמהלך הזה נולד כתוצאה מסדרת מפגשים של מנהלי היחידות האסטרטגיות במועצות האזוריות. לאחר שמיפינו את מצבנו העגום, התחלנו להציף את הצורך בהתארגנות מחודשת. התפנית באה עם הבחירה של אחת מאתנו, סיגל מורן, לראש המועצה ב"בני שמעון". סיגל קיבלה על עצמה לעמוד בראש ועדה לבחינת הנושא, וכך יצא התהליך האסטרטגי אל הדרך.

מה הולך לקרות עכשיו? העבודה תתנהל בשני צירים: מעלה/מטה, פנימה/החוצה. כלפי מעלה - התארגנות משותפת אל מול המדינה וזרועותיה. כלפי מטה - התאמה של מרכז המועצות האזוריות לצרכי המועצות. כלפי פנים - חידוד היעדים והמאפיינים של המגזר הכפרי. כלפי חוץ - מיתוג וגיבוש אסטרטגיות שיווקיות.

נאחל הצלחה לתהליך החשוב הזה. ותבוא מנוחה ליגע ומרגוע לעמל.

 

מאת: עודד פלוט , מנכ"ל