בחג השבועות זה קורה לנו: ליום אחד אנחנו מתחברים אל העניין הזה של החקלאות. לא משנה מה אנחנו בשאר ימות השנה – חברים או תושבים, פסיכולוגים או לולנים, וותיקים או צעירים, בני משק או נקלטים – ביום הזה כולנו חקלאים. אנו מארחים את קרובינו מהעיר, ומציגים בפניהם בגאווה את השדה הרחב, שבו אנו מגדלים... את הגידול זה, ואת הטרקטור הזה... הגדול, וגם את ה... חיה הזאת עם הצמר ממשק הילדים. כן, בחג השבועות אנחנו ממש קיבוצניקים.

אז אם חושבים על זה באופן יותר רחב - מה זה בעצם היום להיות קיבוצניק?

להיות קיבוצניק זה להגיע ברכב, לעבור את השער ולהרגיש בבית.

להיות קיבוצניק זה להבין שבמערכונים בטלוויזיה, כשמציגים אנשים עם כובע טמבל, שפם ומגפיים שמדברים בסמ"ך - מתכוונים אליך.

להיות קיבוצניק זה להסביר שוב ושוב לבן דוד מחולון שלמרות שיש הפרטה, ולמרות שאין פרות, ולמרות שחדר האוכל סגור - זה עדיין כן קיבוץ.

להיות קיבוצניק זה לבנות מקדימה חניה כמו בעיר, ולבנות מאחורה פרגולה כמו בכפר.

להיות קיבוצניק זה לפגוש כל יום אנשים עם כינויים הכי משונים, שנראים לכולם הכי טבעיים.

להיות קיבוצניק זה להודות שאין לך מושג קלוש מה מגדלים בשדות, ובכל זאת להתעניין כמה מילימטר גשם ירדו השנה.

להיות קיבוצניק זה לפגוש בתל אביב את זה שעזב לפני 40 שנה, ולהבין שהוא  כועס עליך בגלל... בגלל שהוא עזב.

להיות קיבוצניק זה לבקש לעקוב באופן הדוק אחר ההתפתחויות בבית האח הגדול, אבל לא לוותר על אף רכילות מהחצר.

להיות קיבוצניק זה להיות חלק מקהילה חדשנית שעסוקה בשאלות חדשניות, כמו איך מפעילים מועדון, האם צריך לקיים משק ילדים ומה לעזאזל עושים עם הכלבים.

להיות קיבוצניק זה לקטר כמה שיותר, על מנת שאף אחד לא יקלוט עד כמה בעצם אתה מבסוט מזה שאתה קיבוצניק.

 

עודד פלוט, מנכ"ל המועצה