סיפורו של קסאם

קסאם אחד בא לאודישן. שאלו אותו: למה אתה רוצה את התפקיד? ענה: אני אטוס מעבר לגדר, אפול ישר על שדרות. באותו ערב אני אהיה בכל מהדורות החדשות, למחרת חצי ממשלה תבוא לבקר אותי, אני אהיה סלבריטי. אמרו לו: ואם תפספס ותיפול על אחד הקיבוצים מסביב? לא יהיו חדשות ולא חצי ממשלה, אתה תשאר אנונימי. שאל הקסאם: מה הסיכויים שזה יקרה? פיפטי פיפטי, אמרו לו. אתם יודעים מה, אמר הקסאם, אני אנסה אודישן לטלנובלה.

לצאת או לא לצאת?

זו שאלה מרכזית שמלווה אותנו היום באזור. לא, הכוונה איננה ליציאה מעזה, אלא ליציאה שלנו אל התקשורת סביב הנושא הביטחוני. הדילמה ברורה: מצד אחד, אם נדגיש את האיום, הרי שאנו פוגעים בתדמית האזור ומסכנים את ההגעה אלינו של שוכרי דירות, משתכנים חדשים, סטודנטים, מפעלי תעשיה ועוד. מצד שני, ידוע שהפוליטיקאים מושפעים מהלחץ התקשורתי. אם לא נהיה בכותרות, אנו עלולים להשאר גם מחוץ להחלטות.
התקשורת היא כלי חשוב ורב עוצמה. מי שרוצה להשתמש בה צריך לדעת שעליו להיות בוטה, לדבר במונחים של "שחור ולבן" ולהיות מוכן להיחשף. התקשורת יכולה להביא דיבידנדים חשובים, אבל צריך לזכור שמרגע שפותחים את השערים בפניה – השליטה שלנו על מה שקורה מצטמצמת. כמו כן, חשוב גם לציין שבין הגורמים השונים במועצה יש גישות שונות, וגם אינטרסים שונים. יש כאלה שמעוניינים בפירסום וחשיפה ויש כאלה שרוצים דווקא הצנעה. מהו הפתרון הנכון? 
התשובה לדילמה היא מורכבת. אלה ימים של שילוב בין ערוץ ה"עשיה השקטה" לערוצים התקשורתיים, ואנו נדרשים לבצע עידכון של האסטרטגיה שלנו בנושא בהתאם להתפתחויות. על מנת לקבל את ההחלטות הנכונות, חשוב שנדע להסתכל על התמונה הכוללת של סך הכל האינטרסים באזור, ולבחון את הדברים בטווחי זמן קצרים וארוכים. מה שברור הוא, שככל שנגביר את התיאום ואת הסינכרון בין המרכיבים השונים אצלנו, כך יגדלו הסיכויים שנגיע לתוצאות יותר טובות.

מאת: עודד פלוט , מנהל המטה האסטרטגי