אריק השכן

אריק המוכר לנו אינו הלוחם עז הנפש של כל מערכות ישראל ולא הפוליטיקאי שידו בכל ויד כל בו.
אריק הוא שכן. חקלאי, ששדותיו גובלים בשדותינו, שבמשך למעלה מ30 שנה חי בקרבנו, שעובדיו ועובדינו החליפו ידע וכלים חקלאיים, ששדותיו עובדו על ידינו בעת שהוא לחם ב 73' בסיני. חוואי, איש טבע, איש תרבות. 

אריק שלנו הוא אבא של עמרי וגלעד, שלמדו עימנו בשער הנגב, סבא לנכדיו המתחנכים בגנים ובבתי הספר שלנו.


אנחנו, חבריו ושכניו של אריק משער הנגב, מקווים להתאוששותו המיטבית ומחבקים את בני משפחתו האוהבת.

האריה הזקן שוכב על מיטת חוליו וזוכה לתפילות החלמה ממיליוני אזרחיו.
מה יש בו, באריק, שלא מצליח להשאיר אותנו אדישים כלפיו?

הסיבה לכך היא שהוא אדם שלקח את עצמו ברצינות, שהניח כי ביכולתו לשנות, במו ידיו ממש, את גלגלי ההיסטוריה. אדם שלגם מהחיים בכוס גדולה. הוא לעולם לא השאיר את העבודה לאחרים, תמיד הניח שמה שלא ייעשה על ידו, קרוב לוודאי שלא ייעשה. בעלי שיגעון גדלות שחושבים כך, יש לא מעט. אולם, מנהיגים בעלי הערכה עצמית גבוהה המותאמת ליכולת ביצוע אדירה, שלא מעמידים עצמם באור פתטי, יש מעט. אנשים כמותו זוכים למעריצים ולשונאים במספר גדול.

כך היה בחמישים השנים האחרונות, החל מהקמת ה101 ובפעולתו במיתלה בעת מבצע "קדש", עבור באקטיביות בה מילא תפקידים במטה הכללי, בלקיחת האחריות השנויה במחלוקת בעת חציית התעלה, ביוזמתו להקמת הליכוד, בחלקו למימוש הסכם השלום עם מצרים, בפיתוח ההתנחלויות ובמלחמת לבנון. תרומתו לחיזוק החקלאות, התעשייה והשיכון עת כיהן כשר במשרדים אלו הייתה משמעותית. באותו אופן יש להבין את ההתאוששות הפוליטית הנחושה לאחר הדחתו בידי ועדת כהן עד לנחיתתו על כסא ראש הממשלה. כהונתו הביאה להרחקת החרדים ממוקדי השלטון, לפעולה שנויה במחלוקת בתחומי הכלכלה, למאבק נוקשה בטרור ולפינוי רצועת עזה מישראלים, לאחר מהפך דרמטי בעמדותיו בשנתיים האחרונות. 

הוא כרע תוך כדי מהלך רב משמעות נוסף – פיצול הליכוד והקמת מפלגת מרכז חזקה. מורשתו תהיה התאמת המערכת הפוליטית למבנה הסוציו-פוליטי האמיתי, בהשתחררות ממנגנונים שאבד עליהם הכלח. המשמעות העיקרית של צעדו האחרון של אריק היא בהפרדה שביצע בקרב הימין החברתי, בין החלק שמאמין כי רק חלוקת הארץ נותנת סיכוי לפיוס לבין החלק שלא יוותר על אף שעל ולו במחיר סכסוך אין סופי. 
מעשהו הנועז יוצר, גם בהעדרו, סיכוי ממשי לשינוי מצב התיקו הפוליטי הממושך, להקמת ממשלה שתוכל להמשיך במעשה עיצוב גבולותיה של מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית בעל רוב יהודי.

"קדימה" תתחרה עם "העבודה" ועם "מרץ" על קולות מצביעי הקיבוצים. אני רואה במערכת הבחירות הנטושה כעת - מאבק בתוך הבית הפוליטי הרחב. ידענו מערכות כאלו בשנות החמישים והשישים, עת תנועת העבודה התמודדה ברשימות שונות. עשינו זאת לאחרונה, גם לאחר איחוד התנועה הקיבוצית. החוכמה הגדולה תהיה לחדד את ההבדלים שבהחלט קיימים, בעיקר בתחומי כלכלה וחברה, אך בלא להגיע ליום שאחרי הבחירות חבולים יתר על המידה. סוף סוף, אחרי היוודע התוצאות, יש לכולנו כוונה ברורה להוביל ביחד את מדינת ישראל אל עבר גבולות מוכרים ובני הגנה.
 

אלון שוסטר