חזיונות קיץ

חמ- דולילה

הקלות הבלתי נסבלת בה חלק מאיתנו מתמכר לחום יולי אוגוסט יכול להוציא את החלק השני מדעתו.

הקיץ המהביל והדביק הוא שעתנו הקשה, שלנו אנשי החורף, שנמלטים לערי המקלט הממוזגות, בעוד חברינו, מוקירי להט החמה, רואים בו רגע חסד שלצערם יפוג עם בוא הסתיו.

אם ים, חול, שמים גבוהים והמון צלזיוס עושים לך את זה, לא תוכל להבין אותנו, שרוח קרה, עננים כהים ואפילה סמיכה מביאים לעלפון חושים.  

פרדוכס והיפוכו

יורים כאן ובתינו הומים מתינוקות;

צבע אדום מרוח בחוצות וסטודנטים מתדפקים על דלתותינו;

השכנים לא נחמדים איתנו ושכנים חדשים מצטרפים אלינו.

שמועות מוקדמות

לפני עשור וחצי – שנים, השקענו ימים ובעיקר לילות בשרטוט תרחישי קצה הדרך של הקבוץ, של היחד, של הצדק החברתי.

ספירלת החיים מגלה לנו שה"אנחנו" המבוגר לא מבייש את בחרותנו; אחרי עשרים שנה,

אנחנו יציבים יותר כלכלית,

גדולים יותר דמוגרפית,

מרשימים יותר השכלתית,

מתוחכמים יותר סביבתית,

בטוחים יותר בעתידנו כחברה צודקת, שכיף לגדול בחצרה, שראוי לחיות בה ומכובד להזדקן בה.

ויקומו המלפפונים

סצינת תנועות הנוער בישובים שלנו חוזרת בגדול. קרוב למחצית מבני ובנות שכבת כיתה ט' שלנו השתתפה במשך כמעט שבועיים בסמינר המדריכים של תנועת "הנוער העובד והלומד", עוד כמה חבר'ה עברו חוויה דומה בתנועת "הצופים".

צעירים, בוגרי תנועה מהעיר מלמדים את בנינו את סודות האחווה והצדק, את הברית שראוי לו לאדם לכרות עם רעהו.

הילדים שלנו לובשים את חולצות התנועה, חיים ביער, באבק, בחום, מדברים כמו סבא וסבתא שלהם בחוות ההכשרה, אוהבים כמו הוריהם במאה הקודמת ונותנים פייט לדימוי הנהנתני שיש לנו על "הנוער של היום".

בגלות הקיץ

קיץ מהביל ודביק, לא משהו.

אבל הי, אין מניאק שיעצור את הזמן;

גם אם יתמהמה, הרי שמה שקוראים אצלנו בטעות "חורף", בוא יבוא.

כן, אני איש של חורף, שחי בקיץ כגולה העורג אל ארץ מולדת רחוקה.

 

שיהיו ימינו טובים ולילותינו שלווים,

אלון