בשנים האחרונות אני מעורב ומתערב במוקדי קבלת ההחלטה לגבי ההגנה האקטיבית של ישראל בכלל ושל קו העימות הדרומי, בפרט. מדובר בשלל הרעיונות שטסים באוויר התקשורתי והמדעי – טכנולוגי שמתמודדים עם דרכים פעילות לעצור במעופן רקטות ופצצות מרגמה.
בשנת 2005, נעצר פרויקט הפיתוח השאפתני, "הנאוטילוס", "תותח הלייזר" שארה"ב וישראל ניסו לפתח במדבריות ניו מקסיקו. מיד עם תום מלחמת לבנון השנייה, שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, כופף את המערכת הביטחונית המקצועית והורה על הקמת ועדת אנשי מקצוע שתקבע מהו מסלול הפיתוח שישראל תתמקד בו. הועדה החליטה להתמקד ב"כיפת ברזל", הטיל נגד רקטות מתוצרת רפאל. עשרות רבות של אנשי מקצוע מעולים החלו במרוץ קדחתני ועשו לילות כימים, בכדי לעמוד באתגר הבלתי רגיל.

במקביל, תומכי תותח הלייזר ורעיונות נוספים מבקשים לקדם את רעיונותיהם, בהנחה שאין לחסום כל רעיון שיגביר את בטחון התושבים.

לנוכח חוסר הנחת מצד הגורמים שדעתם לא התקבלה, חשבתי שמן הראוי כי הרשות המחוקקת, בשיבתה כמבקרת הרשות המבצעת, תכנס לתמונה ותבחן את תהליך קבלת ההחלטות. יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ הנגבי וח"כ אבי דיכטר, יו"ר ועדת המשנה לבנין הכח, הסכימו לכך ולאחר סדרת מפגשים עם כל הצדדים, הם הגיעו לכלל דעה שמהלך קבלת ההחלטות בבחירת "כיפת ברזל" כמענה העיקרי לאיום התלול מסלול היה הליך סביר וכי אין מקום לפתיחת הנושא מחדש.

לשמחתנו, "כיפת ברזל" הולכת ומסיימת את שלב הניסויים ובעוד מספר חודשים תהיה המערכת הראשונה בעלת כשירות מבצעית מלאה. במקביל, מתקיים לחץ להגדלת התקציב לרכישת מערכות חדשות. נשיא ארה"ב עושה מאמץ לגייס לישראל תקציב ייעודי של 205 מליון דולר, באמצעותו ניתן יהיה לייצר עבור צה"ל עוד מספר סוללות.

התקשורת הישראלית עוסקת כעת בעיקר בסוגיית מיקום הצבת הסוללות לעת רגיעה יחסית, האם בגזרת האיום או בבסיס האם. הצבא מעדיף לא לשחוק את הצוותים ואת המערכות בשהות ממושכת בתנאי שדה. הנושא מעניין ציבורית אבל לא זו הנקודה העיקרית שלהבנתי צריך להתמקד בה.

הסוגיה העיקרית שמעסיקה אותי היא – מה הנחיית הדרג המדיני והצבאי העליון לדרגים הצבאיים המקצועיים? האם כל הישובים ב"עוטף עזה" יקבלו מענה, כפי שניתן להבין היטב מהחלטת הממשלה (דצמבר 2008) שהגבילה את הקמת הממ"דים לטווח של 4.5 ק"מ מהגבול מתוך ציפייה ששאר הישובים יקבלו מענה איכותי על ידי מערכת "כיפת ברזל"? האם יתכן שאין כלל כוונה לרכוש די מערכות, במספר שיאפשר למערך הנ.מ של חיל האוויר לתת הגנה סבירה לכל הישובים שלנו? האם יתכן שהשתמשו בטרור כנגדנו כתירוץ לפתח מערכת מצוינת, שלא מיועדת כלל להגן על מרבית יישובינו?

אין לנו ויכוח עם הצורך להגן גם על אתרים אסטרטגיים, אזרחיים וביטחוניים. אולם, תפקידנו הוא לעמוד על משמר הביטחון של התושבים שחיים בסמוך לאיום העזתי. לכן, במידה ויסתבר לנו שאין בכוונת הממשלה להגיע להגנה מקפת של כלל ישובי "עוטף עזה", נעתור לבג"צ, בבקשה לכפות על הממשלה לעמוד בהחלטתה המוצדקת להגן על תושבי הספר. הממשלה תתבקש להכריע כיצד היא מבקשת להגן על ישובי הקו השני של "עוטף עזה": על ידי בניית ממ"דים או על ידי מערכות "כיפת ברזל".

קיץ שקט ובטוח,

אלון