אלון שוסטר
לראשונה מזה שלוש שנים, סיימנו את שנת הלימודים בלי אירועים דרמטיים.
כמימים ימימה, משהעיד היומן שסוף יוני הגיע, קבלו הילדים תעודות ונשלחו אחר כבוד לשבועות ארוכים של לילות לבנים וימים לוהטים. המורים יצאו לחופשה שכל כך חסרה להם. (אצלנו לא שבתו, אתם זוכרים) תודה גדולה לכולכם - מנהלים, מורים, עובדי מינהל ותחזוקה. נוחו וחיזרו בכוחות מחודשים.
ואתם, ההורים וציוותי החינוך בישובים, שנכנסתם לעונה הבוערת שלכם – הזכירו לילדים שלנו את טעם החופשה הכיפית, של ים ובריכה, בילויים וצחוקים. מגיע להם, לגיבורים הקטנים שלנו. 

בדיוק 60 שנה אחרי, שוב חוזר הניגון של הפוגה מקרב. היום קוראים לזה הפסקת אש. בקיץ 1948 התחדשו הקרבות כעבור מספר שבועות. האם ההיסטוריה מזמנת לנו כעת שינוי כיוון אמיתי? האם בני האדם שחיים בפינה הדרום מזרחית של הים התיכון יגיעו הפעם אל המנוחה בנחלתם? האם נצליח להסדיר את עניינינו בלי אלימות?

התקווה האנושית והתקווה היהודית מחייבות אותנו לשמור את לפיד האמונה בוער ומייחל לימים אחרים.
במקביל, האחריות שלנו לילדינו ולהורינו, למפעלות החיים שהקמנו, מחייבת אותנו לא לחדול משיפור המוכנות, לא לנוח מהמאבק הבלתי מתפשר למיגון כל בתי התושבים בקו האיום הקדמי.

גם בעיצומם של ימים הפכפכים, דווקא בימים אלו, אנחנו ממשיכים לתכנן את בתי הספר החדשים שלנו, שהולכים וקמים בחזונם של המחנכים, בקבצי המחשב של האדריכלים, בכיסיהם של אוגמי המשאבים ובמערבלי הבטון של הבנאים.
אנחנו ממשיכים לתמוך בקבוצות צעירים, בוגרי המכללה ובנים שלנו, שרוצים להצטרף אלינו.
לתדהמת מתבוננים "ראציונאליים", אנחנו מקימים את עמותת התיירות "שיקמה - הבשור" שתוביל את פיתוח היזמויות הנפלאות של אנשינו ב"שער הנגב", שדות נגב" ו"אשכול".
שביל השקמה שהולך ונסלל ממורדות הרי יהודה ועד לחוף זיקים מעיד על רצינות הכוונה שלנו לשמור על המרחב הכפרי שלנו ירוק, פתוח לכל, ומאמין בימים הטובים, שיבואו בלי ספק...ממש כמו שמגיע הקיץ, מדי שנה.  

קיץ בריא,