כאשר עמד ראש ארגון בטחוני בדימוס בתור בנתב"ג, הוא לא שיער שהאולטרא חרדי שניצב לידו יהיה שותפו לכינוס בו השתתפתי בסוף השבוע בלפראקמה, כפר קפריסאי קטן, לא הרחק מלרנקה.
המפגש הינו ראשון בסידרה, שתוביל לבניית תרחישים אפשריים להתפתחות המגזר היהודי הישראלי. המטרה היא לגזור את המשמעויות המעשיות שנובעות מהתרחישים שיבנו: לעודד את המגמות החיוביות ולמתן את המגמות השליליות. 
בין 20 המשתתפים – ח"כים, רבנים, אנשי עסקים, מנהיגים צעירים, ראשי רשויות, אנשי תקשורת ואקדמיה; פסיפס יוצא דופן של המיגזר היהודי בישראל.
יוזמי הכינוס, אנשי "בסוד שיח" ו"צו פיוס" שחברו למומחים מאירופה וארה"ב המתמחים בתהליכי גישור בין מגזריים בעולם, עמדו על קיום המפגש היהודי – ישראלי במיקום מבודד, על מנת שתיווצר אווירה מאפשרת, נוסח "קמפ דיוויד".

כך יכול היה הרב החרדי להשתתף, כאברהם אבינו, במשחק תפקידים על פרשת השבוע שעסקה בגירוש הגר וישמעאל, לצד ח"כ החילוני ששיחק את אלוהים, הקצין האתיופי התווכח עם המנהלת הבכירה מתחום הפרסום על קמפיין הטלוויזיה שעסק בסטריאוטופים על עדתו, חוקרת הניו – אייג' הניקה את בתה לצד חבר הכנסת מש"ס, "כתום" מגוש קטיף הסכים עם עוזר פרלמנטרי מהשמאל על "מה חייבים לקחת איתנו למסע הישראלי היהודי המשותף?". בשבת ראינו כיפות סרוגות ושטריימלים חסידיים מתנדנדים בתפילתם לצד טלפונים שלא פסקו מנגינתם.

שיטת התרחישים אינה מכוונת להשגת קונסנזוס, נוסח "חוקה בהסכמה". הרעיון הוא לחבר במשותף סיפורים יעילים, כאלו שיאפשרו לנו להשתמש בהם באופן מעשי. סיפור (תרחיש) יעיל הוא זה שיש לו את ארבע התכונות הבאות: הוא רלוונטי, קרי: עוסק בנושאים מרכזיים. הוא מאתגר, אינו חוזר על מה שאנו עוסקים בו כבשיגרה. הוא אפשרי, לא חייב להתקיים אבל בהחלט יכול להתקיים. הוא צריך להיות בהיר, קל להבנה.
כאשר התרחיש נבנה על ידי קבוצה הטרוגנית, שחבריה מצויים בויכוח זה עם זה והוא מסופר על ידם לצבורים שלהם, יש בעצם התהליך משום יצירת אמון, החיוני מאין כמוהו לבניית הפתרון. 
התרחישים שיכתבו בחודשים הבאים יוגשו למדינת ישראל כשי ליום העצמאות ה 60. 

אנחנו, שתחת מתקפות הטרור ממשיכים לעשות למען צמיחה דמוגרפית, ביצור כלכלי ואיתנות קהילתית, מבינים מצוין את הצורך לחשוב קדימה, לאפיין את מה שיכול להתרחש ולהיערך בהתאם. אלא שבדרך כלל, אנחנו מתחילים את הדיון ארוך הטווח בויכוחים על המטרות הרצויות ועל הדרך להגיע אליהן. שיטת כתיבת הסיפורים העתידיים מוציאה, בשלב הראשון, את העוקץ מהויכוח האידיאולוגי החריף ומבקשת מהמשתתפים לסייע זה לזה בבניית התרחישים האפשריים, לבנות אותם בצוותא. בשלב זה, אין עוסקים במה רצוי אלא במה אפשרי. אין מגדירים מראש את "הסיפור המתאים", אלא מגלים אותו במהלך הדרך המשותפת.

הדיון בחומרים המביכים, השנויים במחלוקת, שלא על מנת "לנצח" בויכוח אלא בכדי לדמיין ביחד את דמות החיים המשותפים האפשרית בעתיד, יהא זה סיפור משמח או מאיים, יש בו טעם יוצא דופן של פתיחות. הפתיחות והאחווה שבאה בעקבותיה אינן מטשטשות את חילוקי הדעות המהותיים אלא מאפשרות ליצור נרטיב משותף חדש, שקשה היה לו להיוולד בהרגלים ובכלים הרגילים. 

בואו נחליף, חברות וחברים, את המשמעות הצינית של הביטוי "מה הסיפור שלך?!" למשמעות מתעניינת ורגישה:"מה הסיפור שלך?", "מה הסיפור שלנו?"
בואו נבנה ביחד את הסיפור המשותף שלנו.

אלון שוסטר