לפעמים....

לפעמים אני מתפלא על היכולת שלנו לפעול לאורך שנים אל מול "נפלאות" המערכת הממשלתית.

בעוד אזרחינו מוכנים להיהרג על זכותם לבנות את ביתם תחת מטחי רקטות ופצצות מרגמה;

חקלאינו מתעקשים לחרוש ולזרוע, להשקות ולקצור תוך סיכון אישי מוחשי;

בעלי עסקים שלנו עושים את הבלתי יאומן ומשקיעים מיטב כספם במגרשים המצויים בלב שדה קרב;

סטודנטים עוזבים את מרכז הארץ רק בשביל ללמוד בקמפוס מאוים יום יומית.

בשעה שאנחנו, האזרחים, מבצעים באדיקות את חלקנו בהגשמת הציונות ובפיתוח הפריפריה וקו העימות הדרומי, הממשלה עושה צעד אחד לקראתנו ושני צעדים אחורה.

שוו בנפשכם:

התקציבים הרגילים שמגיעים בדין (דין משרדי הפנים והאוצר עצמם) למועצה האזורית שער הנגב קוצצו באופן קפריזי עד לכדי מחצית מגודלם אשתקד.

התקציבים של עירית שדרות, שכנתנו ושותפתנו לאתגר הביטחוני המתמשך, קוצצו באופן עמוק עוד יותר.

זו לא רק חוצפה, זו לא רק התעמרות בגיבורים האלמונים של מלחמת הרקטות והמרגמות, הארוכה מבין מלחמות ישראל, זהו לא רק צעד המחזק את הגרועים באויבינו המשפשפים ידיהם בהנאה מרובה.

זו התרסה של משרדי הפנים והאוצר כנגד החלטות הממשלה עצמה, החלטות שהתקבלו אך לפני חודשיים. בראשית ינואר, החליטה הממשלה שלנוכח האתגרים הביטחוניים שלא נעלמו, הרשויות המקומיות בקו העימות הדרומי זכאיות לסיוע כספי נכבד.

במקום לבצע את ההחלטה הטרייה ולהעניק לנו תוספת תקציבית, החליטו פקידי המשרדים... לשלוח יד ארוכה לכיס שלנו, הוא כיס התושבים שלנו. שוב: במקום להגדיל את התקציב, הם קבעו מדיניות חדשה: לקחת מאיתנו…

הייתכן שמדובר ברוע לב? אולי באוטיזם שלטוני? שמא בסתם טיפשות?

שער הנגב היא מועצה חזקה. יש בנו חוסן קהילתי, אוכלוסיה חזקה ומלוכדת, שירותים איכותיים, למרות הקושי התקציבי האדיר איננו גרעוניים, גביית הארנונה אצלנו היא מן הגבוהות במדינה. השקט הביא איתו משפחות צעירות רבות (רק ב2009 הגיעו 105! משפחות חדשות, הצפי ל2010- גדול יותר).

והנה, במקום לנצל את השקט היחסי בגבול להתעצמות ולתגמול מתעדף, פועלת הממשלה באופן שלומיאלי שאין הדעת סובלת ופוגעת בהצלחות שהיא עצמה מבקשת לייצר.

לשמחתי, יצרנו בשבועות האחרונים חזית אחידה של רשויות מקומיות ולא אפשרנו לממשלה להתחמק מאחריותה כלפי אזרחיה, הם תושבינו.

ההסכם אליו הגיע השלטון המקומי עם הממשלה - תוך הפגנת סולידריות מרשימה בין מרכז ופריפריה, ערי פיתוח ומועצות אזוריות, יהודים וערבים - מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה, בה היינו בשנה הקודמת, בנוגע לתקציבים השגרתיים המגיעים לרשויות המקומיות.

צריך לזכור שגם בנקודה זו, אליה התכוננו בתקציב השנתי, ערב הקיצוץ הלא רציונאלי, אנו פועלים תחת אילוצים לא פשוטים, עקב ירידת תרומות ותקציבי חירום ממשלתיים, מהם נהנינו מספר שנים.

היו בטוחים שלא נאפשר לממשלה להתחמק מאחריותה, אך במקביל, נפעל באופן שקול, תוך חלוקת משאבים ראויה ומבוקרת.

אני מברך את כולנו בימים שקטים ובלילות שלווים,

חג אביב שמח,

אלון