הטור של אלון - אפריל 2005
בשבוע האחרון
פגשתי את אביו של מפקד פלוגת ההנדסה שתופסת את "מוצב הברך", ק-2 שבין ארז לניר עם.
הוא אמר לי שבנו התאהב באיזור שלנו ושהיה רוצה לעבור אלינו עם כל משפחתו.
לקחתי טרמפ זוג סטודנטים, שנה ב' בתיקשורת שגרים באחד הקיבוצים. הם מאוהבים באיזור. השקט, הירוק, האנשים.
תושב ותיק באחד הישובים לא מוכן לזוז. "אני גר בגן עדן", הוא אומר לי, "פרייר מי שזז".
תעשיין ותיק שביקר עימי בפארק ספירים ובמיכללה אמר שאין חיבור מבטיח יותר לקהילה, לאקדמיה ולתעשייה.
שגריר אירופי שסייר באיזור אמר לאחר ביקור במסוף קרני, שבניגוד למקומות אחרים בארץ, הוא רואה דווקא כאן אופטימיות ותיקווה.
יש יותר ויותר קולות מכיוון הממשלה שהנגב יתפוס מקום של כבוד באג'נדה הממלכתית המרכזית.
האם היחס החם להתיישבות של רוה"מ, המשנה לרוה"מ וממלא מקומו של רוה"מ יניב פירות ממשיים בעת הזאת? אנחנו עושים מאמצים גדולים שכך יקרה.
קיימנו כינוס ייחודי של כארבעים ממלאי תפקיד בנושא החינוך בגיל הרך ובגיל בית הספר, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, במרכז ובישובים. סיימנו בתחושה שהיחד השער הנגבי ממשיך להיות משאב יוצא מן הכלל ורב עוצמה. סיכמנו לחזק עוד יותר את התיאום במערכות החינוך המשותף. סיכמנו להעצים עוד יותר את היתרון היחסי שלנו.
נחתמו ההסכמים הראשונים להקמת שכונות המגורים הזמניות של שכנינו מהתוחמת הצפונית של רצועת עזה. אנחנו נקבל אותם בידיים מחבקות וחיוך רחב. הם יהיו עימנו עד שיבנה ביתם הקבוע; נשמח שיהיה זה בקרבנו.
ראש ממשלה שבע ימים וקרבות אמר בקול נחרץ לפקידי ממשל בכירים, תוך שהוא מתבונן על שדותינו הצמודים לקו הגבול :"מי שמעבד את שדותיו עשרות שנים, אדמות אלו אינן זמניות. צמצמו את הפגיעה בשדות, ככל האפשר, כיוון שהשטח בין הגדרות הבטחוניות אינו מתאים לגידול חקלאי. צריך לפצות את החקלאים באופן הוגן על שטחים שלוקחים מהם."
נפגשנו עם בכירי צה"ל והמשטרה והבנו את מורכבות מעשה הפינוי.
שכנינו שמעבר לקו הירוק מאבדים, באחת, את חלומם ואת ביתם. אנחנו, שתומכים במהלך ההיסטורי של ההינתקות, נידרש רק לשבועות אחדים של קשיי תנועה ועצבים מתוחים.
האביב כבר כאן. לצערנו, אין לנו באמת ארבע עונות. האביב החטוף והסתו החמקמק שבין החורף לקיץ הם אצלנו לא יותר מאשר הווה קצר ושברירי, בין העבר הארוך לעתיד שלא נגמר.
שנעבור בשלום את הקיץ החם שעומד בפתח.
חג פסח שמח ושקט לכולנו,
אלון