השבוע יצאו מיליוני ישראלים לקלפיות. בתוך תקופה מתוחה של מחלוקות עמוקות וחוסר אמון, היה משהו מעודד בשיעור ההשתתפות הגבוה בבחירות. 77.7% מבעלי זכות הבחירה הגיעו להצביע, נתון משמעותית גבוה יותר מהבחירות הקודמות. בעיניי, זו הרבה יותר מסטטיסטיקה. זו עדות לכוח של הציבור בישראל ולמחויבות שלו לעתיד המדינה. עדות לכך שלאנשים עדיין אכפת, שהם רוצים להשפיע על המציאות ובעיקר שלא ויתרו על האפשרות לשנות אותה. את הרוח הזאת, חייבים לשמר.

נתוני ההצבעה הם קריאה ברורה קודם כל להחזרת האמון, לעשייה ולצמיחה. תפקיד ההנהגה ביום שאחרי הוא לקחת את האנרגיה הזו, לנהל את המורכבות בבגרות, לעבוד כל יום מחדש למען הביטחון והרווחה של התושבים, ולהבטיח שהעשייה הציבורית משרתת את העתיד המשותף של כולנו.

כי ביום שאחרי האחריות הזאת חשובה אפילו יותר. הדמוקרטיה לא מסתיימת בספירת הקולות. היא נבחנת גם ביכולת שלנו להקשיב למי שחושב אחרת, לכבד את ההכרעה ולזכור שגם אחרי שהקלפיות נסגרות, העתיד של כולנו משותף.

לתת לצעירים סיבה לבחור בנו.

אותה אחריות לבניית העתיד עמדה גם במרכז הפאנל שבו השתתפתי השבוע במכללת ספיר, שעסק בעתיד הצעירים בנגב המערבי. השאלה המרכזית שהעלנו הייתה מה יגרום להם להישאר כאן, לחזור לכאן או לבחור באזור הזה כביתם.

אני מאמין שעלינו לשנות את זווית הראיה. במקום לשאול איך משכנעים צעירים להישאר, עלינו לשאול איזה מקום אנחנו בונים עבורם. האם ימצאו כאן עבודה טובה? האם יוכלו להקים משפחה בביטחון? האם יהיו להם הזדמנויות להתפתח ולהשפיע?

הצעירים לא צריכים להישאר כאן מתוך תחושת חובה. הם צריכים להרגיש שהבחירה בשער הנגב ובעוטף היא בחירה טובה לחיים שלהם. זו המשימה שלנו, להפוך את החזון להזדמנויות אמיתיות.

להיות מוכנים. תמיד.

השבוע קיימנו במועצה תרגיל חירום רחב שדימה אירוע מורכב במרחב החינוכי. מכלולי החירום, כוחות הביטחון וגורמי ההצלה פועלים בתנאי לחץ ואי ודאות כדי לתרגל מענה מדויק ומהיר. התרגיל הושלם בהצלחה, והערך המרכזי שלו טמון בלמידה, בזיהוי הפערים ובשיפור המתמיד של היכולות שלנו.

המציאות של חיינו דורשת מאיתנו לבדוק את המערכות שוב ושוב, לתרגל גם את התרחישים המורכבים ביותר, ולהבטיח שמוסדות החינוך והקהילות שלנו עטופים במענה הביטחוני והארגוני החזק ביותר.

לצפייה בסרטון בפייסבוק

12 קהילות. שער הנגב אחת.

אני רוצה לסיים דווקא במגרש הכדורגל. בימים אלה נמצא בעיצומו טורניר שער הנגב, שמזכיר לי משהו יפה במיוחד בקהילות שלנו.

כמו 12 שבטי ישראל, גם ל־12 הקהילות שלנו יש זהות, מסורת, גאווה ואופי משלהם. אני לא רוצה שכולנו נהיה אותו הדבר. להפך, הייחודיות של כל יישוב היא הכוח שלנו. גם ברגעי השמחה האלה אנחנו זוכרים את חברינו שנפלו, שהיו חלק מהקבוצות ומהקהילות וחסרים לנו כל כך.

ואולי דווקא בשבוע של בחירות, יש משהו יפה במגרש שבו כולם לובשים צבעים שונים, מתחרים ורוצים לנצח, אבל יודעים שהם חלק מאותה קבוצה גדולה.

יש לנו עוד הרבה לתקן ולבנות. אבל כשאני רואה את הקהילות שלנו, אני יודע שיש לנו גם סיבות אמיתיות לתקווה.