השבוע שהיה עם אורי אפשטיין - 23/10/2026
הטור השבועי של אורי אפשטיין | שער הנגב 23.10.2026
צאו להצביע.
ביום שלישי הקרוב, 27 באוקטובר, נצא כולנו לבחור בקלפי את המנהיגות הבאה של מדינת ישראל
יהיו מי שיתעוררו למחרת בבוקר בתחושת ניצחון. אחרים יתעוררו בתחושת אכזבה. יהיו כאלה שיחשבו שנפתח כאן פרק חדש, ואחרים שיחששו מהפרק שעומד להתחיל.
אבל יש דבר אחד שיהיה משותף לכולנו. ביום רביעי בבוקר עדיין נהיה כאן. יחד.
נמשיך לחלוק את אותם השבילים, את אותם בתי הספר ואת אותו עתיד. הילדים שלנו ימשיכו לגדול באותה מדינה, גם אם ההורים שלהם הצביעו אחרת.
אני חושב על זה הרבה השבוע, במיוחד בימים שבהם אנחנו מציינים 31 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. הרצח מזכיר לנו מה עלול לקרות כשמחלוקת פוליטית הופכת לשלילת הלגיטימיות של מי שחושב אחרת. דמוקרטיה היא לא רק היכולת לבחור ולהחליף שלטון, אלא גם היכולת להישאר חברה אחת אחרי הבחירות.
כאן, בשער הנגב, הדברים האלה מקבלים עבורי משמעות עמוקה במיוחד. מאז שבעה באוקטובר ראיתי שוב ושוב אנשים שלא שאלו זה את זה למי הצביעו לפני שהושיטו יד. אנשים שנרתמו למען משפחה אחרת, למען יישוב אחר, למען מי שאולי היו מתווכחים איתו על כל נושא שבעולם.
הקהילות שלנו הוכיחו שגם מתוך השבר העמוק ביותר אפשר לפעול יחד, להתגבר על מחלוקות ולבחור בעתיד משותף. אבל הערבות ההדדית הזאת, שהיא מקור הכוח הגדול שלנו, לא יכולה להחליף את האחריות של המדינה כלפי אזרחיה.
שלוש שנים אחרי שבעה באוקטובר, אני יודע שהאמון שנשבר לא ישוקם בהבטחות. הוא ייבנה מחדש רק כשהמדינה תוכיח במעשים שהיא למדה, שהיא לוקחת אחריות ושהביטחון של התושבים שלנו עומד בראש סדר העדיפויות שלה. זה מחייב קודם כול בירור אמיתי של הכשלים והקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל גם שקיפות, שיתוף של ההנהגה המקומית בהחלטות שנוגעות לביטחון שלנו, ובעיקר מדיניות ברורה שאפשר לסמוך עליה לאורך זמן.
אני פוגש כאן משפחות שבחרו לחזור הביתה, הורים שמגדלים כאן את ילדיהם ומשפחות חדשות שבוחרות לקשור את עתידן בשער הנגב. הבחירה הזאת אינה מובנת מאליה. היא מחייבת אותנו כמועצה לעשות כל שביכולתנו כדי לבנות כאן חיים טובים ובטוחים, והיא מחייבת את המדינה להיות שותפה אמיתית לדרך הזאת. לא רק בשנתיים הקרובות, אלא גם בעשור הבא ובדורות הבאים.
וזה בעיניי גם ההבדל שבין ניצחון לבין הצלחה. ביום שלישי אפשר לנצח בבחירות במספר הקולות. אבל הצלחה של הנהגה נמדדת ביכולת להחזיר לאזרחים את תחושת הביטחון, לשקם את האמון במערכות המדינה, לחבר בין חלקי החברה ולהיות שותפה אמיתית בדרך של בניית המדינה ועתידה.
ביום שלישי הקרוב אני קורא לכל אחת ואחד מכם לצאת ולהצביע. הבחירה היא אישית, אבל האחריות לעתיד שלנו משותפת לכולנו.
וביום רביעי בבוקר, תהיה אשר תהיה תוצאת הבחירות, אנחנו בשער הנגב נמשיך בעבודה. נמשיך לפתח את היישובים, לחזק את הקהילות ולבנות כאן עתיד טוב יותר. ונמשיך לעמוד מול כל ממשלה שתקום ולדרוש את מה שמגיע לתושבים שלנו: ביטחון, אחריות ומחויבות ארוכת טווח.
צאו להצביע.
תודה, אלון שוסטר
בימים הקרובים יסיים אלון שוסטר את כהונתו בכנסת ישראל. עבור רבים אלון הוא חבר כנסת ושר לשעבר. עבורנו בשער הנגב הוא קודם כול איש המקום הזה, מי שהוביל את המועצה במשך שנים, וגם כשעבר לעשייה הלאומית מעולם לא הפסיק להיות חלק מהבית שלנו.
אלון הוא בעיניי דוגמה לאיש ציבור שאפשר להחזיק בעמדות ברורות, לפעול בנחישות למען מה שמאמינים בו, ובאותה נשימה לשמור על דרך ארץ, הקשבה וכבוד לכל אדם. אלה תכונות שאפיינו את העשייה הציבורית שלו לאורך השנים, והן ראויות להערכה מיוחדת.
אלון יקירי, אני רוצה להודות לך על שנים של עשייה ומחויבות עמוקה לשער הנגב ולנגב המערבי, ועל החברות והשותפות שנרקמה בינינו. על האפשרות להתייעץ, לחשוב יחד ולפעול למען המטרה המשותפת שלנו: להמשיך לפתח את שער הנגב ולבנות כאן עתיד טוב יותר.
הנוכחות שלך תחסר בכנסת, אבל אני בטוח שיש לך עוד הרבה מה לתרום למדינה ולעוטף. זהו סיומו של פרק אחד, אבל ממש לא סוף הדרך.
תודה, אלון, על הדרך שעשית ועל הדרך שעוד נעשה יחד.