השבוע שהיה עם אורי אפשטיין - 04/09/2026
שבוע של התחלות, שותפות ופרידה
השבוע הזה התחיל בילדים שנכנסו בשערי מסגרות החינוך, המשיך במפגש עם קהילות יהודיות מעבר לים, והסתיים בפרידה מאדם שהיה ממניחי היסודות של הבית שלנו.
פותחים שנה. פותחים אפשרויות
השבוע פתחנו את שנת הלימודים תשפ״ז. 159 ילדות וילדים נכנסו בפעם הראשונה לכיתה א׳, ואלפי ילדים וילדות, מהמעונות והגנים ועד בתי הספר התיכוניים פתחו שנה חדשה במסגרות החינוך שלנו.
אצלנו פתיחת שנת לימודים היא הרבה יותר מתאריך בלוח השנה. חינוך הוא הדרך שבה מחזירים למשפחות שגרה, לקהילות חיים ולילדים את האפשרות להסתכל קדימה.
לכן הסיפור החשוב הוא לא כמות הילדים נכנסו בשער, אלא איזה שער אנחנו פותחים עבורם.
בכפר עזה, שנכנסת השנה לתהליך החזרה הביתה, פתחנו גן ומעון חדשים. לא כל המשפחות חוזרות כעת, ולכל משפחה הקצב והבחירה שלה. התפקיד שלנו הוא ליצור את התנאים הטובים ביותר שיאפשרו למי שבוחרים לחזור לבנות מחדש את חייהם בקיבוץ.
מהלך משמעותי נוסף התחיל בחסם שאינו חינוכי לכאורה. גילינו שכדי לגייס לשער הנגב אנשי חינוך וטיפול מצוינים מכל הארץ צריך גם לאפשר להם לבנות כאן חיים.
בשותפות עם קרן הביתה והסוכנות יצרנו באיבים פתרון מגורים לאנשי מקצוע הנדרשים באזור. השבוע הצטרפו שבעה מחנכים ושלושה פסיכולוגים חינוכיים, שבחרו לעבור לכאן, להשתלב במערכת החינוך ולקחת חלק גם בחיי הקהילה.
גם בתוך בתי הספר הרחבנו השנה את המענים: בחטיבה פתחנו כיתה חדשה לתלמידי החינוך המיוחד, ובבית הספר היסודי קשת פתחנו, לראשונה, כיתה קטנה נוספת המותאמת לצורכיהם של תלמידי החינוך המיוחד, ובבית הספר היסודי אלונים פתחנו כיתת תקשורת רביעית.
מאחורי כל אלה עומדת אותה תפיסה: חינוך טוב מתחיל כשאנחנו רואים את הילד. לא רק את הציונים שלו, אלא גם את הכוחות, הקושי, הסקרנות והחלומות. מערכת חינוך מצוינת היא מערכת שנותנת לכל ילדה וילד את המקום ואת הכלים לצמוח.
מהבית שלנו ועד אוסטרליה
את השורות האלה אני כותב באוסטרליה, במסגרת מסע עם JNF Australia. אני פוגש כאן קהילות, שותפים ותורמים שמבקשים להבין לאן אנחנו בוחרים ללכת אחרי השבר הנורא, ומה אנחנו מתכוונים לבנות בשער הנגב בשנים הבאות.
אנחנו מדברים על חינוך, חוסן וצמיחה, ועל הפרויקטים שיהפכו את החזון הזה למציאות. אחד המרכזיים שבהם הוא כפר הקהילה, שנועד לאפשר למשפחות לקבל את התמיכה שהן זקוקות לה כחלק מחיי המשפחה והקהילה, ולא לתת לטראומה ולטיפול לנהל את חייהן.
בבונדי ביץ׳ שבסידני פגשתי את ראש עיריית וויברלי, ויל נמֶש. בדצמבר האחרון התרחש במקום פיגוע טרור נגד הקהילה היהודית, בעת שחבריה התכנסו לציין את חנוכה. דיברנו על ההתמודדות של קהילה אחרי טראומה, על האחריות של הנהגה לבנות מחדש ביטחון ואמון, ועל מה שהקהילות שלנו יכולות ללמוד זו מזו.
גם אלפי קילומטרים מהבית, מרגש לפגוש אנשים שאינם מבקשים רק לתמוך בנו, אלא להיות שותפים אמיתיים לעתיד שאנחנו בונים.
להיפרד ממי שבנה כאן לפנינו
בשבוע שעסק כל כך הרבה בבניית העתיד, נאלצנו להיפרד מאחד האנשים שעיצבו את שער הנגב והניחו את היסודות שעליהם אנחנו ממשיכים לבנות.
לפני כחודשיים ישבתי בביתו של ד״ר גדעון נאור. באתי לפגישה, ונשארתי לשיעור.
דיברנו שעות. על שער הנגב של פעם ושל היום, על מנהיגות, על התיישבות, על בן גוריון, ואפילו על המבצע לחילוץ הכבשים שנגנבו לעזה. פגשתי איש חד, חכם ומלא בפרספקטיבה שרק חיים של עשייה יכולים להעניק.
השבוע נפרדנו ממנו.
גדעון, ממייסדי קיבוץ גבים, לוחם פלמ״ח וראש המועצה לשעבר, היה בן לדור שלא חיכה שמישהו אחר יבנה כאן מציאות. הוא פשוט קם ובנה אותה.
יצאתי מביתו עם מחשבה שמלווה אותי מאז: מנהיגות אמיתית אינה נמדדת רק במה שעשית בזמן שהיית בתפקיד, אלא גם במה שממשיך לצמוח הרבה אחריך.
העתיד שלנו אינו מתחיל מאפס. הוא נבנה על היסודות שהניחו גדעון וחבריו, ועל האחריות שלנו להמשיך, להוסיף ולבנות כאן עתיד טוב יותר.
יהי זכרו ברוך.
