השבוע שהיה עם אורי אפשטיין
לפחות תהיה לך עבודה.
לא הייתי תלמיד טוב. בבית הספר היסודי זה עוד עבר איכשהו, אבל בחטיבה ובתיכון כבר נדרשו שיעורי בית, עבודות, מבחנים ושינון. וזה, איך לומר, פחות היה אני.
בגיל 16 הוצאתי רישיון לטרקטור.
סיפרתי לאמא שלי, והיא ממש התרגשה. היא אמרה: "אני כל כך שמחה. עכשיו אני יודעת שיש לך לפחות תעודה אחת ביד, ותוכל לעבוד."
ואני זוכר שנעלבתי. ככה אמא שלי מעריכה אותי? מרישיון לטרקטור היא מתרגשת כאילו זה ההישג הגדול של חיי?
היום אני מבין שהיא לא הקטינה אותי. היא דאגה לי. היא רצתה לדעת שיהיה לי משהו להחזיק בו.
כל תלמיד צריך מורה כמו ציפי.
כמה חודשים אחר כך אמא שלי הלכה לשיחת הורים. היא ידעה פחות או יותר מה היא עומדת לשמוע: שהבן שלה לא לומד, לא מספיק משקיע, לא מממש.
אבל כשהיא חזרה היא סיפרה שאחת המורות, ציפי, אמרה לה משהו אחר:
"את מכירה את הבן שלך. על ההישגים הלימודיים שלו אין לי הרבה מה לחדש לך. אבל אני יודעת שיום אחד אני אגיד בגאווה: אני הייתי המורה שלו."
שאלתי את אמא שלי למה ציפי התכוונה. היא אמרה: "שאלה טובה. תשאל אותה."
לקח לי זמן, אבל בסוף ניגשתי לציפי ושאלתי.
אני לא זוכר את המילים המדויקות, אבל זה היה בערך הרעיון: "אני רואה אותך דווקא כשאין תשובה מוכנה. כשצריך להבין מצב חדש ולמצוא דרך שאף אחד לא לימד. שם אני רואה איך אתה חושב. זה לא פוטר אותך ממאמץ. אבל אל תיתן למסגרת הזאת להחליט בשבילך מי אתה."
ציפי לא ויתרה לי. אבל היא גם לא ויתרה עליי.
היא לא חזתה מה אעשה בחיים. היא עשתה דבר חשוב יותר: היא סירבה לתת למדד אחד להיות המילה האחרונה על מי שאני.
והיום, כראש מועצה, אני מבין שילד לא צריך להיות תלוי במזל כדי לפגוש ציפי.
מערכת חינוך מצוינת היא מערכת שבה כל ילד פוגש מבוגר שרואה את היכולת שבו, גם לפני שהיא מתבטאת בציון, מציב לו רף ולא מוותר עליו.
בין מפה למצפן חינוכי
מפה מתארת שטח שאנחנו כבר מכירים. היא חשובה. בלי ידע, בלי שפה, מתמטיקה, היסטוריה, מדעים ותרבות, אי אפשר לנווט בעולם.
כמפקד בצבא למדתי שתוכנית מבצעית, טובה ככל שתהיה, כמעט לעולם לא מתממשת בדיוק כפי שנכתבה. המציאות המבצעית מלאה באי ודאות.
אבל זה לא הופך את התכנון למיותר. להפך. תכנון מצוין הוא תהליך של למידה עמוקה: להבין את השטח, את המטרה, את הכוחות ואת האפשרויות. כשעשינו זאת היטב, לא היינו מוכנים רק לתרחיש אחד. היינו מוכנים לחשוב ולפעול גם כשהמציאות השתנתה.
וכך גם בחינוך.
מצוינות אינה היכולת לנבא את המציאות, אלא לבנות בסיס עמוק מספיק כדי לפעול היטב גם כשהיא מפתיעה.
זו המשמעות של מפה ומצפן. המפה מעניקה ידע והיכרות עם העולם. המצפן מעניק שיקול דעת: לקרוא מצב חדש, לשאול, לבחור, לדעת מתי להתמיד ומתי לשנות כיוון.
אבל גם גמישות אינה מספיקה. למצפן יש צפון. גם לילדים שלנו דרוש צפון: ערכים, זהות, שייכות ואחריות.
כאבא למדתי שאני לא יכול לשרטט לילדים שלי את כל מסלול חייהם. אני יכול לתת להם יסודות ולעזור להם לפתח מצפן.
כראש מועצה, האחריות שלי היא ליצור מערכת שלא מסמנת דרך אחת לכולם, אבל אינה מוותרת על אף אחד.
וכדי שזה יקרה, גם אנשי החינוך זקוקים לאמון ולמרחב מקצועי: ליכולת לקרוא את הילד ואת המציאות, להתאים את הדרך ולהפעיל שיקול דעת, ולא רק לבצע תוכנית שנכתבה מראש.
בשער הנגב אנחנו יודעים עד כמה המציאות יכולה להשתנות. תפקידנו אינו רק לעזור לילדים להסתגל למה שהשתנה, אלא לתת להם את הידע, היכולת והערכים להשפיע על מה שיבוא.
זו המצוינות שאני רוצה לילדים שלנו בשער הנגב: לא רק כוח, נחישות והתמדה ללכת קדימה, אלא שיקול הדעת לבחור כיוון, האומץ לכוון מחדש, והאחריות לא לאבד בדרך את עצמך ואת האנשים שהולכים לצדך.
בסוף, מערכת חינוך מצוינת היא מערכת שיודעת לתת לכל ילד גם מפה, גם מצפן ובעיקר מישהו שמאמין בו בדרך.
מדברים על זה גם יחד.
רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, התכנסו נשות ואנשי החינוך של שער הנגב למפגש משותף שעסק בדיוק בשאלה הזאת: מהי מצוינות חינוכית עבורנו?
בשולחנות משותפים דיברנו על הישגים, אבל גם על סקרנות, יצירה, ספורט, מעורבות, שייכות ורווחה נפשית. ובעיקר שאלנו איך בונים מערכת שמציבה רף גבוה, אבל יודעת גם לראות את הילדה והילד שמאחורי המדדים.
זה לא היה מפגש שנועד לייצר תשובה אחת. להפך. זה היה עוד שלב בבניית תפיסה חינוכית משותפת, כזו שממשיכה ללמוד, לשאול ולהשתפר.
כי מצוינות חינוכית לא כותבים במסמך. בונים אותה יחד, יום אחרי יום.
ועכשיו מתחילים.
ביום שלישי ייפתחו שוב השערים, הכיתות יתמלאו, ועל השולחנות יחכו מחברות עם דפים ריקים.
לכל ילדות וילדי שער הנגב אני רוצה לומר דבר אחד: אנחנו מאמינים בכם.
אתם לא צריכים לדעת הכול ביום הראשון. מותר לשאול, מותר לטעות, מותר לשנות כיוון. תשאלו, תתנסו, תעזו ובעיקר תסתכלו גם על מי שהולך לצדכם.
ולמי שעולים השנה לכיתה א', ברוכים הבאים למסע. הצעד הראשון שלכם הוא רגע גדול, ואנחנו מתרגשים לצעוד אותו איתכם.
לצוותי החינוך שלנו, תודה על האחריות העצומה שאתם לוקחים על עצמכם בכל בוקר מחדש: לראות, לאתגר, להאמין ולא לוותר.
ולהורים - תודה על האמון.
מהצעד הראשון, ועד לרגע שבו כל ילדה וילד מוצאים את הכיוון שלהם, אנחנו שם.
שנת לימודים טובה, מסקרנת ומלאת אפשרויות לכל קהילת שער הנגב.