השבוע שהיה עם אורי אפשטיין
מה הסיפור שלנו?
השבוע יצאנו לדרך עם סדרת מפגשים חדשה ביישובים "מועצה על הבר".
בלי שולחן ישיבות ובלי נאומים ארוכים. נפגשים בפאב, פותחים בירה ומדברים. עלינו. על שער הנגב. על העבר שלנו, על מה שעברנו ועל המקום שאנחנו רוצים להיות בו בעוד כמה שנים.
אנחנו מדברים על הערכים שמחברים בינינו ועל מה שכל יישוב מביא איתו לפסיפס המיוחד של שער הנגב. ובמרכז השיחה עומדות ארבע שאלות:
בעיניי שער הנגב היא לא רק אוסף של יישובים על מפה. לכל יישוב יש סיפור, אופי, מסורת ואנשים משלו, אבל יש גם משהו שמחבר את כולנו. משהו שהופך אותנו לקהילה אחת. את הדבר הזה אני רוצה שנגדיר יחד, לא מלמעלה ולא בחדרי ישיבות, אלא מתוך השיחה עם האנשים שחיים כאן ובונים את המקום הזה בכל יום.
למה זה חשוב דווקא עכשיו?
אני מאמין שאנחנו נמצאים בצומת היסטורית. עברנו שבר עצום, ואנחנו עדיין חיים את השלכותיו. לצד הכאב מוטלת עלינו האחריות לבנות מחדש ולבחור יחד את הדרך. כדי לעשות זאת, עלינו להבין מה מחבר בינינו ועל אילו ערכים אנחנו רוצים לבנות את הפרק הבא של שער הנגב.
שיקום אינו מסתכם בבתים, בכבישים ובמבנים חדשים. הוא כולל גם את היכולת שלנו לבחור איזו קהילה אנחנו רוצים להיות אחרי כל מה שעברנו: אילו ערכים נחזק כאן, איזה חינוך יקבלו הילדים שלנו, כיצד תיראה הערבות ההדדית בינינו ואיך נשמור על הדבר המיוחד שנבנה כאן לאורך השנים.
אנחנו נמצאים בתקופה שבה אפשר לא רק לתקן את מה שנשבר, אלא גם לבחור מחדש מה חשוב לנו ולקחת אחריות על הפרק הבא של שער הנגב. אני רוצה שהפרק הזה ייכתב יחד - בכל יישוב, בכל מפגש ובכל שיחה. הסיפור שלנו לא שייך למועצה ולא לראש המועצה. הוא שייך לכולנו. ואם נדע לנסח יחד מי אנחנו, יהיה לנו הרבה יותר ברור גם לאן אנחנו רוצים ללכת.
זו רק ההתחלה. נמשיך להגיע לכל היישובים, ובקרוב נפרסם את מועדי המפגשים הבאים. אני מזמין אתכם לבוא, לשאול, לשתף ולהשפיע.
שער הנגב 2030 - העתיד כבר כאן
ומהשיחה על העתיד, יצאנו לראות כיצד הוא מקבל כבר היום ביטוי מעשי בשטח.
השבוע סיירנו יחד עם נציגי הנהגות היישובים בפרויקטי הדגל של המועצה, ביניהם: כפר החוסן והקהילה אסיף, הרחבת ההידרו, בניין 18 (בקרית החינוך), ביתמלאכה, מגרש האתלטיקה ומרכז החדשנות.
הפרויקטים שבהם ביקרנו אינם אוסף של יוזמות נפרדות. הם חלק מאסטרטגיית שער הנגב 2030 ומהדרך שבה אנחנו מתרגמים את החזון לעשייה בתחומי החינוך, הקהילה, התשתיות והצמיחה. ראינו מה כבר הושלם, היכן עומדות העבודות ומה עוד נדרש כדי שהפרויקטים ישרתו אתכם. הסיור המחיש את היקף העשייה שמתקיימת כאן במקביל, אבל גם חידד את המשימות שעוד לפנינו ואת האחריות שלנו להמשיך לקדם אותן.
לפעמים בתוך השגרה קשה לראות את התמונה הגדולה. אבל כשעוצרים לרגע ומסתכלים מסביב, רואים מקום שבונה את עצמו מחדש ואנשים טובים שמקדישים לזה יום יום הרבה לב, מחשבה ועבודה.
הזהות שלנו נמצאת גם על המגרש
ואם כבר מדברים על קהילה ועל זהות, בשבת קיבלנו עוד דוגמה מצוינת לכך.
כ־100 נשים השתתפו בטורניר הכדורשת הראשון שלנו. קבוצות מהיישובים, תחרות בריאה, המון אנרגיה ובעיקר הרבה מאוד קהילה.
ברכות לקבוצת גבים, האלופה הראשונה שלנו. ובעיקר תודה לכל המשתתפות שהפכו את הבוקר הזה לתחילתה של מסורת מקומית מהנה ומגבשת.
40 שנה, לך תזכור
השבוע זכיתי לומר תודה לאדם שהשפיע באופן משמעותי על הדרך שלי ועל התפתחות האזור כולו.
חגגנו 92 לד"ר אורי בית אור, ממייסדי מכללת ספיר ומנהלה הראשון, שהיה שותף להנחת היסודות למוסד שהפך לעוגן של השכלה, תרבות וצמיחה עבור שער הנגב והנגב כולו.
עבורי, ההוקרה לו היא גם אישית מאוד. אורי היה המנחה שלי בעבודת הגמר בתיכון, שנקראה "מאיפה אני יודע מה? על ערוצי התקשורת בקהילה קיבוצית".
בדברים שנשאתי באירוע פניתי אליו ואמרתי: 'כבר אז לימדת אותי להתבונן בקהילה, להקשיב למה שנאמר בה וגם למה שעובר בה בדרכים פחות רשמיות. היית גם ידיד של הוריי ז"ל, ולכן המפגש איתך חיבר עבורי בין עבר משותף, קשר אישי ומפעל חיים שהשפעתו ניכרת עד היום'.
אבל מה שהדהים אותי באמת קרה כשעמדנו לדבר. האיש בן ה-92 זכר את העבודה ההיא טוב יותר ממני. הוא אמר לי בדיוק את הציון שנתן לי (94!), וזכר שהעבודה הלכה לבחינה ארצית וזכתה במקום הראשון. אני כבר מזמן לא זכרתי את כל הפרטים.
בשמי ובשם קהילת שער הנגב, מזל טוב ענק על קבלת הפרס המיוחד וההוקרה הכל כך ראויה לאדם שראה לפני כולם איך השכלה יכולה לבנות אדם, קהילה ואזור שלם. תודה לך.
