סיכום שבועי - אורי אפשטיין 10.7.26

הרוצה להחכים – ידרים (הרוצה להיות חכם, ילך דרומה).

המשפט הזה של חכמי התלמוד מקבל עבורי משמעות חדשה, כמעט הפוכה ממה שהתרגלנו לחשוב. השבוע הבנתי שהחכמה הזו שהם דיברו עליה היא לא רק כיוון על המפה או הבטחה לעושר רוחני. זו הזמנה להסתכל דרומה, כדי להבין לאן מדינת ישראל כולה יכולה וצריכה ללכת.

התחושה הזו קיבלה השבוע תוקף ממשי במרכז החדשנות שלנו, SouthUp. פתחנו שם את המחזור השלישי של האקסלרטור לחברות טכנולוגיה ביטחונית. ישבתי מול שבע חברות, יזמים ויזמיות שכבר עברו את שלב הרעיון על הנייר והגיעו לכאן כדי לדייק את המוצרים שלהם, לפגוש משקיעים ולהפוך את הצורך הבוער שנולד בשטח לפתרון אמיתי. כשמסתכלים עליהם מבינים שהבשורה הביטחונית והטכנולוגית הבאה לא תצמח מתוך מעבדות מנותקות במגדלים במרכז, אלא רק מכאן. זו חכמה שלא מתעלמת מהכאב ומהשברים, אלא בוחרת, באופן הכי פרקטי שיש, לבנות מהם יכולת ועוצמה.

 

כיצד ייראה הבית שלנו?

אבל טכנולוגיה וביטחון הם רק רובד אחד. אי אפשר לדבר על פיתוח בלי לדבר על הבית שבו הכל קורה. בדיוק את החיבור הזה הרגשנו בכנס רכזי 'תקומה' שאירחנו השבוע. על הנייר, סדר היום עסק בתוכניות עבודה, עתיד הבינוי, הדיור והתשתיות. אבל בפועל, כשמסתכלים אחד לשני בעיניים, מבינים שלא דיברנו על קירות ובטון – דיברנו על חיים. דיברנו על המציאות המתרקמת של צמיחה דמוגרפית, על השילוב שבין המשפחות השורשיות שנשארות ונלחמות על הבית, לבין האוכלוסייה החדשה שעתידה להגיע לכאן. יחד, הם הולכים ליצור פסיפס אנושי של שותפות וחיים משותפים כאן בנגב.

העתיד הזה הוא לא תוכנית רחוקה, הוא כבר כאן, והוא לובש מדים. השבוע נפגשתי עם בוגרות ובוגרים שלנו, רגע לפני שהם מתגייסים לצבא ויוצאים לדרך חדשה משלהם. כשהסתכלתי עליהם, הרגשתי גאווה מהולה בהתרגשות עצומה. הבנתי שהערכים שהם ספגו כאן, בשער הנגב – ערכים של ערבות הדדית, חברות אמת, אחריות קהילתית והידיעה העמוקה שלא משאירים אף אחד מאחור, הם הצידה האמיתית שלהם לדרך. הם לא רק הולכים להגן על המדינה, הם הולכים לייצג את כל מה שיפה ומחבר בנו.

ובזמן שהצעירים יוצאים לדרך חדשה, אנחנו ממשיכים לאסוף את השברים של אלו שהיו איתנו ברגעים הקשים ביותר. השבוע נפרדנו מחלק מהפסיכולוגים ואנשי טיפול שליוו את הקהילות שלנו באתרי הפינוי מאז אותם ימים נוראים. קשה למצוא את המילים להודות לאנשים שהיו שם איתנו כשאף אחד עוד לא ידע איך לדבר, במקום שבו הלב היה שבור לחלוטין. הם עזרו לנו, לאט ובסבלנות, לאסוף את המילים מחדש, למצוא נשימה, ולהתחיל לכתוב את הפרק הבא בסיפור שלנו. הנוכחות השקטה והמסורה שלהם חקוקה בבשר של המקום הזה לתמיד.

את סוף השבוע חתמנו ברגע פשוט ותמים, מהסוג שמזכיר בשביל מה אנחנו עובדים כל כך קשה: אירחנו במועצה משלחת של חברי המכביה. הילדים שלנו, אלו שעברו כל כך הרבה, רצו, שיחקו וצחקו יחד עם בני נוער יהודים שהגיעו מרחבי העולם. החיבור הזה, בין קהילות שונות ומקומות רחוקים, דווקא כאן על האדמה הזאת, הוא ניצחון בפני עצמו.

ואולי זו המשמעות החדשה של ''הרוצה להחכים – ידרים'': מי שרוצה לראות איך כאב הופך לחוסן, איך קהילה הופכת לבית, ואיך עתיד נבנה בידיים, שיביט דרומה, לשער הנגב.

.........

למקרה שפספסתם:

השם הנבחר לכפר החוסן והקהילה שלנו: https://did.li/NzDmC

אליפות המועצה בשחייה יוצאת לדרך-למידע מלא: https://did.li/lWxDN

על קהילת הוויסקי שלנו, שמעתם? למידע מלא: https://did.li/auUx5

פתיחת קיץ עם בניה ברבי ומידע על אירועי תרבות לקיץ: https://did.li/OzDmC