סיכום שבועי - אורי אפשטיין 3.7.26

1,000 ימים אחרי, מה למדנו?

פורסם בתאריך 03/07/2026 06:15

השבוע ציינו 1,000 ימים ל־7 באוקטובר. 1,000 ימים מאז ההפקרה. 1,000 ימים מאז שמשפחות רבות משער הנגב נעקרו מביתן ועדיין לא שבו אליו באמת.
כל כך הרבה רגעים פשוטים, יום יומיים שנגדעו. ילדים שלא זכו לסיים השבוע את שנת הלימודים יחד עם החברים לשכבה. לא יזכו לגדול כאן על האדמה שכל כך אהבו, להצמיח ממנה עתיד.
ברגע ההוא כבר ידעתי שחייבים לבחור בחיים. ובזמן הזה הבנו יחד שזה בידיים שלנו.
ומאז, לצד איסוף השברים, הגעגוע והכאב, אנחנו בונים כאן מחדש.

אבל אחרי 1,000 ימים הדבר הבסיסי, ההכרחי והנדרש עוד לא קרה. עוד לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית שתיקח אחריות על האסון הכי נורא שידעה המדינה שלנו. אחריות היא התחייבות לאמת, אמת בונה אמון ואמון בונה ביטחון. בעזרת כל אלה נצליח להמשיך ולעשות, לבנות ולצמוח.

השבוע חנכנו את מאגרי המים החדשים בנחל עוז ובכפר עזה. מים חיים בלב הנגב המערבי. זה עוד סימן לכך שהחיים כאן מתעקשים לנבוע. כי בלי חקלאות אין התיישבות, ובלי התיישבות אין עתיד. המים שיזרמו לשדות הם חלק מהשיקום, מהאחיזה שלנו בקרקע ומהיכולת לומר שאנחנו כאן, עד התלם האחרון.

באותה רוח, סיימנו השבוע באופן רשמי את שנת הלימודים. פגשתי את הילדים, הילדות הבוגרים הבוגרות שלנו וראיתי בהם את הדרך שעשו. דור צעיר, שורשי וערכי, שמבין ערבות הדדית הלכה למעשה. דור שיכול להראות גם חולשה לפעמים, כי יודע שיש על מי להישען. דור שלמד להסתכל למציאות בעיניים ולא לברוח ממנה. זה החינוך שאנחנו מטמיעים כאן בשער הנגב. והוא מתחיל בבית, עובר דרך השבילים, במפגשים בקהילה ובמסגרות החינוך.
אני סומך עליהם, כי אני יודע שזו התשתית עליה נבסס את העתיד שלנו כאן. הם אלו שיקחו אחריות על הבית הזה ויבטיחו שאף אחד לא ישאר מאחור.

זה הסיפור שלנו.
סיפור של זיכרון וגעגוע, לצד תקווה ואמונה אמיתית שהעתיד נמצא בידיים שלנו.
נמשיך לעשות, לבנות ולצמוח, לזכר אלה שאיבדנו, ובשביל כל מה שנשאר.
ונשאר.

......