סיכום שבועי - אורי אפשטיין 8.5.26

כסף לא קונה ביטחון

השבוע אירחנו במועצה את השרה אורית סטרוק, חברת הקבינט הביטחוני, לשיח עבודה שעסק קודם כול במצב הביטחוני. הצגנו בפניה את תמונת המועצה, את הפער בין מאמצי השיקום לבין תחושת הביטחון בפועל, ואת הנתון שאסור להתרגל אליו: רק כ־28% מתושבי העוטף מדווחים שהם מרגישים בטוחים.

אמרנו בצורה ברורה: כסף לא קונה ביטחון, וגרפים לא מחזירים אמון. אנחנו נמשיך לבנות, לשקם ולפתח, אבל מדינת ישראל חייבת להציג תפיסת ביטחון ברורה לעוטף עזה. בלי ביטחון, אין תקומה אמיתית. בלי תחושת ביטחון, אי אפשר לבקש ממשפחות לגדל כאן ילדים בשקט.

 

הפקת לקחים

בהמשך ישיר לכך קיימנו השבוע מפגש הפקת לקחים של מכלולי החירום מתקופת מבצע “שאגת הארי”. זה לא היה מפגש תודה וסיכום בלבד. כל מנהל מכלול הציג מה עבד, אילו החלטות התקבלו בזמן אמת, איפה היינו חזקים, ואיפה יש פערים שצריך לסגור.

בתוך כשבועיים יוצגו תוכניות עבודה להשלמת הפערים, עם משימות ברורות, אחריות ולוחות זמנים. כך בונים מוכנות. לא בסיסמאות, אלא בעבודה.

 

משפחות המילואים הן חלק מהמערך

במועצה חיים היום 1,243 משרתי מילואים פעילים. מאחורי כל מספר כזה יש בית, משפחה, ילדים, בני ובנות זוג, הורים וקהילה שלמה שנושאת בנטל.

השבוע קיימנו מפגש עבודה רחב עם המטה הלאומי למשפחות המילואים, נציגי מנהלת צה”ל בעיר ומרכז הצעירים. המטרה היא לבנות תוכנית עבודה מסודרת ומותאמת למשפחות המילואים אצלנו. לא רק מענה בזמן צו פעיל, ולא רק כשפונים אלינו. אלא אחריות ארוכת טווח, קשר יזום עם השטח, וזיהוי צרכים בזמן אמת. משרתי ומשרתות המילואים מגנים על הבית. האחריות שלנו היא לדאוג שהבית יעמוד לצידם – זהו צו מוסרי וערכי שלנו למשפחות ולמשרתים.

 

ובהמשך הדרך: האזרחים החדשים שלנו

השבוע פתחנו גם סדנה ייחודית לחיילים ולחיילות המשוחררים שלנו. אחרי שנים שבהן מישהו קבע להם לו”ז, מיקום, מדים ומשימה, הם יוצאים עכשיו אל החיים האזרחיים.

זה רגע מרגש, אבל גם רגע של אחריות. דווקא כאן, דווקא בתקופה הזאת, אנחנו צריכים את הצעירים שלנו חזקים, מחוברים, יוזמים ובעלי תחושת שייכות. אנחנו סומכים עליהם, ורוצים שהם יידעו שיש להם כאן מקום. לא רק מקום לחזור אליו בסופי שבוע, אלא מקום לבנות בו עתיד.

 

המצפן החינוכי: לכתוב יחד את הזהות שלנו

בתוך כל אלה אנחנו ממשיכים בתהליך העומק של המצפן החינוכי. השבוע נפגש צוות הזהות המקומית והחל לנסח את מה שעומד בלב החינוך שלנו כאן:

“הזהות השער־נגבית צומחת מתוך חיבור עמוק לאדמה, לזיכרון, לאנשים ולמקום. זו קהילה קטנה שבה גדלים יחד, מתחנכים יחד ובונים תחושת בית, שייכות ואחריות משותפת. היא נשענת על זהות יישובית חזקה, גאוות יחידה, תחרות בריאה וחוסן מקומי - בפריפריה שהיא מרכז העולם”.

זה עוד נכתב. עוד מתחדד. עוד מתעצב. ולכן זה חייב להיכתב יחד. אנשי חינוך, הורים, קהילות ותושבים - אהבתם? שתפו אותנו. לא אהבתם? בואו לדייק איתנו.

 

החץ השחור: זיכרון שממשיך לחיות

יש מקומות וזיכרונות שילוו אותנו תמיד. אנדרטת החץ השחור היא אחד המקומות האלה. ב־7 באוקטובר עברו במקום הזה רגעים קשים שנצרבו בלב שלנו. מקום שהיה תמיד חלק מהנוף ומהסיפור של האזור, הפך גם לנקודה שמחזיקה כאב גדול.

קצת פחות משלוש שנים אחרי, אנחנו חוזרים אליו ממקום אחר. בשנים האחרונות השקענו בתהליך חידוש, שיקום ופיתוח של המתחם, כדי שיהיה מקום שמכבד את עברו, מחזיק את כאבו, ופותח שער למפגש, למשפחות, לקהילה ולחיים. המתחם המחודש כולל פיתוח סביבתי, שיפוץ נרחב ופודטראקים שיהיו פתוחים לאורך כל השבוע. ביום שישי 15.5 ובשבת 16.5 נקיים אירועי השקה עם יריד עסקים מקומיים, אוכל, מוזיקה, סדנאות ופעילות לכל המשפחה. נשמח לראותכם שם.

 

 

בסוף, הכול מתחבר

ביטחון, חירום, מילואים, צעירים, חינוך, זיכרון. כל אחד מהם הוא תחום בפני עצמו, אבל בשער הנגב הם חלק מאותו סיפור.

אנחנו בונים כאן מקום שיודע לזכור, אבל לא להיעצר. מקום שיודע ללמוד, אבל גם לבצע. מקום שמבין שביטחון הוא תנאי, קהילה היא כוח, חינוך הוא עתיד, ותרבות היא נשימה.

כך ממשיכים. לא ביום אחד. בעבודה יומיומית, יחד עם התושבים, היישובים והשותפים שלנו.

שבת שלום.

........

 

למקרה שפספתם:

קישור לראיון בגלי צה''ל השבוע: https://did.li/BDQx5

קבלו טעימה מהאיצטדיון החדש שאנו בונים: https://did.li/lsoUY