סיכום שבועי - אורי אפשטיין

השבוע שעברנו היה מהשבועות שמזקקים את החיים כאן כפי שהם באמת. משבוע של זיכרון לשבוע של עצמאות. מדממה של צפירה אל רגעים של יחד, של קהילה, של בחירה בחיים. הפער בין שני הימים האלה גדול, והוא מורגש מאוד אצל כולנו. אבל בעיניי, הם לא סותרים זה את זה. יום הזיכרון מזכיר לנו את המחיר, ויום העצמאות מזכיר לנו בשביל מה. יום שהוא שמחה אדירה עם הקמת המדינה, אך גם יום שמזמין אותנו לעסוק במענה לשאלות העוסקות בעתידה של המדינה שלנו. איך מבססים אותה, איך מאחים את הקרעים, ואיך יוצרים כאן מקום שראוי לחיים, לילדים, ולעתיד.

 

לבנות מחדש אמון

בתחילת השבוע עמדתי מול כ-50 מפקדים בכירים באוגדת עזה, ובהמשך נשאתי דברים גם בפני כל עובדי מנהלת תקומה. אלה מפגשים שנועדו לבסס את האמון מחדש עם מי שאמונים על הביטחון ועל השיקום שלנו. דיברנו על החיים כאן כפי שהם באמת, על מה שנשבר ב-7 באוקטובר, ועל מה שחייב להיבנות נכון כדי שתושבי שער הנגב יוכלו לחיות כאן בתחושת ביטחון אמיתית.

 

לדעת לספר את עצמנו

מהמקום הזה, וכחלק מתוכנית ההכשרות שלנו, עסקנו השבוע גם בשאלה איך אנחנו מספרים את הסיפור של שער הנגב.

החזון שהצבנו לעצמנו הוא ברור: ליצור כאן מקום שטוב יותר לחיות בו. לא רק ביחס ל-7 באוקטובר, ולא רק ביחס לעוטף, אלא ביחס אובייקטיבי למדינת ישראל.

בדרך הזאת יש שותפים ברורים: המדינה, כוחות הביטחון, המועצה והנהלות היישובים. אבל יש גם שותף נוסף, שלעתים פועל מאחורי הקלעים ולעתים נמצא בקדמת הבמה - התקשורת. היא לא רק מדווחת על המציאות, אלא גם משפיעה על הדרך שבה היא נתפסת ועל היכולת לקדם תהליכים.

במפגש עם מובילי הקהילות, יושבי הראש ודוברי הצח"י, יחד עם העיתונאים אלמוג בוקר ואיציק זוארץ, דיברנו על האחריות לספר את הסיפור שלנו בצורה ברורה, מדויקת ואנושית. במציאות שבה אנחנו חיים, אם לא נדע להשמיע את הקול שלנו נכון - אחרים יעשו זאת במקומנו. והסיפור של שער הנגב גדול יותר ממשבר וחירום; יש בו גם נחישות, גם קהילה, וגם בחירה יומיומית לבנות כאן עתיד טוב יותר.

 

ועדת חקירה ממלכתית עכשיו

השבוע המשכתי להשמיע בקול ברור את הדרישה שלנו לחקר אמת מלא, עצמאי ואמין של אירועי 7 באוקטובר, מתוך הבנה פשוטה: בלי בירור נוקב של מה שקרה כאן, לא נוכל לבנות מחדש אמון, ובלי אמון לא תהיה תקומה אמיתית לאזור שלנו ולא למדינה כולה.

האחריות שלנו היא לא להסתפק בסיסמאות או במראית עין של תשובות, אלא לדרוש תהליך שיבטיח שהאמת תצא לאור, שהלקחים יילמדו, ושמה שקרה כאן לא יחזור שוב. עבורנו, זו לא שאלה עקרונית בלבד, אלא תנאי בסיסי ליכולת של תושבים לחזור, של קהילות להשתקם, ושל הדור הבא לגדול כאן בתחושת ביטחון ואמון מחודשים.

 

לשמוח יחד, לא מובן מאליו

איזה כיף היה להיפגש השבוע לאירוע העצמאות שלנו, ובמרכזו ההופעה של אביב גפן יחד עם התעויות שאירחו את נינט. ההופעה אפשרה לנו לשמוח, לרקוד וליהנות יחד כמו שרק הקהילה המיוחדת שלנו יודעת לעשות. נהניתי איתכם!

 

כשהבית מתחיל לחזור לעצמו

החזרה של הפיינל פור לקריית החינוך היא אחת מסממניה של שגרה בריאה. שהחיים כאן ממשיכים לחזור אל המקומות הטבעיים שלהם. צעירים ומבוגרים, יישובים שונים, קהילה שלמה שנפגשת סביב מסורת מקומית - אלה לא דברים קטנים. אלה בדיוק הדברים שבונים את הבית שלנו.

 

ובסוף, זה הכול אותו סיפור.

אם אני מסתכל על השבוע הזה כמכלול, אני חושב שהוא מספר דבר אחד פשוט: השיקום שלנו נבנה בכמה שכבות יחד. בביטחון. באמון. ביכולת להשמיע קול. וברגעים שבהם קהילה חוזרת פשוט להיות קהילה. בין יום הזיכרון ליום העצמאות, בין שיחות עם מי שאחראים על העתיד שלנו לבין מפגש קהילתי, הופעה גדולה או טורניר ספורט שחוזר הביתה, יש חוט אחד שמחבר הכול - האחריות שלנו להמשיך לבנות כאן בית חזק, ראוי וטוב יותר.

............

למקרה שפספסתם:

ראיון אצל אילנה דיין בנושא ועדת חקירה: https://did.li/4kiba