"רוח האמונה באדם וביכולתו להמריא ולהגשים חלומות"

אחת לשנה, אני מוזמן לטכס חלוקת המלגות לסטודנטים מצטיינים במכללת "ספיר" ומתייצב לאירוע בגאווה, כראש המועצה שהמכללה פועלת בתוכה; אני מגיע בהתרגשות, גם כבנו של יהודה, אחד מהאבות המייסדים של המוסד המפואר להשכלת מבוגרים, שעלה וצמח להיות המכללה האקדמית הגדולה בישראל.
מסורת היא ב"ספיר" לפגוש, בטרם הטכס הכללי, את הדובדבן שבקצפת, המצטיינים יתרה, החברים הצעירים שממוצע הציונים שלהם נוסק למחוזות הזויים של 95 (ממאה!) ומעלה.
בני המשפחה של  אבות המכללה, ההנהלה הנוכחית וראשי הסגל האקדמי שומעים את עלילות הארכי מוצלחים שבין 5,500 הסטודנטים שגודשים את אולמות ספיר; רובם עובדים קשה לפרנסתם או ממוקדים, לצד לימודיהם, בעשייה קהילתית.

חזרתי וסיפרתי לתלמידי החכמים, ילידי שנות השבעים והשמונים, שהגיעו לצפון מערב הנגב כאשר הוא ירוק ופורח כפי שלא היה מעולם, את עלילות ראשוני שער הנגב, אשר בדי עמל ויזע, בחריקת שיניים, בדם ובדמים יצרו את היש המפואר, את המחלקות ומסלולי הלימוד המגוונים, הכיתות הרבות והמעבדות המשוכללות ובעיקר – את רוח ספיר, רוח האמונה באדם וביכולתו להמריא ולהגשים חלומות.

בני דור הסער והפרץ של ראשית המאה העשרים לא היו אנשים של ענין אחד. הם הניפו את הדגל הכחול לבן של המהפכה הציונית, הדגל האדום של החזון החברתי, הדגל הירוק של השיבה לאדמה. הם הקימו ישובים ועיצבו תרבות, ייסדו מפעלות כלכלה וחינוך, קלטו עלייה, ושמרו על ביתם לעת ליל.
מעת שהוקם בית החינוך המשותף בחלקת השדה שבין גבים לניר עם, בסוף שנות החמישים, הוצת הרעיון של ייעוד הכיתות להשכלת מבוגרים. בראשית, הוקם בית הספר למבוגרים ב"גבעת מקורות" שממערב לניר עם; בשנות השבעים הועבר הקמפוס הצנוע לשטח קרית החינוך שלנו והוקמה בו "מכללת הנגב" האזורית; בשנות התשעים נוסדה המכללה האקדמית "ספיר".    
לא מיותר להזכיר את התרומה האדירה של ישובי שער הנגב וחבריהם להקמת מוסדות קרית החינוך בכלל והקמפוס האקדמי בפרט: הקבוצים העמידו שטחים נרחבים והקצו עשרות עובדים במשך שנים ארוכות בכדי להבטיח את ביסוס הנכס הרוחני שהועמד ברבות השנים לרשות הממלכה ולטובת תושבי המדינה כולם.   

האבות המייסדים לימדו אותנו ומורים לבאים בשערינו: בקשו את הספקטרום האנושי הרחב, לימדו מקצוע, אבל אל תסתפקו בדיסיפלינה זו בבואכם להתבונן על העולם; הייו ממוקדים ב"כאן ועכשיו" אבל הרגישו כחוליה החוברת אל העבר ופעלו למען בני הדורות הבאים; טפלו באתגרי הבטחון והכלכלה, החברה והסביבה אבל עשו זאת מנקודת מבט שחובקת תפיסת עולם של צדק חברתי, ערכים אנושיים אוניברסליים; היו שותפים למאבקים מעשיים, אבל הקפידו לעשות זאת מתוך מחוייבות לביצור הרוח הדמוקרטית ולהולדת הרוח היהודית המתחדשת.

אם נעשה כן, ותיקים וצעירים, נימצא בחג הפסח את ניחוחות החירות ואת טעמי השחרור מכבלי העבדות, עליהם סיפרו לנו אבותינו, עליהם אנו מספרים לבנינו.

ברכת חג משמעותי ושמח,

 

אלון