"...מדובר בבניית חדרי בטחון לחברים. המדינה, שהקרבנו הכל למענה והאמנו שהיא תגמול לנו בעת צרה וסכנה, מפנה לנו עורף". כך צבי גליאני, חבר ניר עם המתקרב לשנתו ה 90, בספרו החדש. 

ה"לא נמגן עצמנו לדעת", מבית מדרשו של ראש הממשלה הינה גישה מקוממת וחסרת אחריות.
ממשלות ישראל, כולל הממשלה הנוכחית השקיעו וממשיכים להשקיע (בצדק גמור) מיליארדי ₪ במיגון בתי התושבים בקו העימות הצפוני.

האם תושבי שדרות וקו העימות הדרומי שווים פחות? האם האימא מניר עם, הזקן משדרות והילד מגבים לא זקוקים לאותו שקט נפשי המוענק, כמובן מאליו ובצדק לתושבי הצפון?

ממשלה שאינה מצליחה למנוע את ירי הרקטות והמרגמות,
שאין ברשותה (עקב מחדל קולוסאלי) אמצעי ליירוט הפצצות והרקטות,
אינה יכולה להימלט מאחריותה הישירה לביטחונם של התושבים ולמיגונם בביתם.

לאחר שבע שנות תוקפנות פלסטינית ומשנראה כי אין צפוי שינוי מהותי, על הממשלה לאמץ מיידית את המלצת מערכת הביטחון המגובה בעמדת אנשי המקצוע במשרד השיכון:
לבנות חדר בטחון תקני עבור כל דירה בשדרות ובישובים הכפריים המאוימים ביותר.
אין לי ספק באשר לחיוניות המיגון הדירתי במתכונת שהומלצה על ידי אנשי המקצוע לשמירת החוסן האישי של תושבי האזור.

ראש הממשלה ושר האוצר מדגישים את המכפלות הכספיות של הפרוייקט. זוהי זריית חול בעיני התושבים והממשלה, כאחד. שהרי, אנחנו מקבלים גם את החלק השני של המלצת אנשי המקצוע: המיגון יתבצע, בשלב זה, רק בחלק המאוים ביותר בגיזרת "עוטף עזה" ולא בכלל הישובים.

אנחנו תובעים מראש הממשלה ומשרי הממשלה להיצמד להמלצת אנשי המקצוע ולהחליט, מיידית, על בניית חדרי הבטחון למיגון בתי התושבים במתכונת ההנדסית ובהיקף התקציבי שהומלצו על ידי הגורמים שמשרד ראש הממשלה עצמו ביקש את חוות דעתם.

אלון שוסטר