סיכום שבועי - אורי אפשטיין 23.1.26

שנה לחזרתן.

השבוע לפני שנה, ב-19.1.25 ציינו רגע בלתי נשכח.
אחרי 471 ימים בשבי, אמילי דמארי, רומי גונן ודורון שטיינברכר חזרו הביתה.
זו הייתה נשימה עמוקה לקהילה שלמה. רגע שהחזיר לנו את האמונה בעתיד, ואת התחושה שאחרי זמן ממושך בחושך, אפשר לראות את האור.
 

השיבה לא נגמרת בדלת.
גם מי שחזרו אלינו, עוד לא בהכרח חזרו לעצמם ולחיים שהכירו, ומתוך הבנה זו, קיימנו השבוע בשיתוף עמותת “מבצע חיבוק" ריטריט הפגה לשבים ולבני משפחותיהם. יומיים של שקט ומרחב נשימה, זמן משותף.
אלה היו רגעים של הנאה וחיבור, נטולי רגשות עצמה, רק תזכורת אנושית ופשוטה שמסמנת שאנחנו כאן אתכם, הולכים צעד ועוד אחד בדרך שלא בחרתם בה, אבל לומדים כל יום להתהלך בה מחדש.

 

ומתוך החיבוק אנחנו נושאים גם את הכאב.
ובשבוע הזה, עולים גם זיכרונות שבר, עם ציון יום הולדתו השלישי של כפיר ביבס ז"ל.
במקום צחוק מתגלגל, בלונים ועוגה, שברון לב וכאב חד ממלאים את כולנו.

עובדי המועצה והשלוחות השונות שלנו, הצטרפו ליוזמת הפרחת בלונים כתומים לזכר הילדות שנגדעה והאסון שאסור לנו להתרגל אליו לעולם.

האבל הזה הולך איתנו תמיד, אבל הוא גם מצפן. הוא מזכיר לנו למה אנחנו לא שותקים, למה אנחנו לא מנרמלים, ולמה אנחנו ממשיכים לדרוש מציאות שבה ילדים מוגנים, וביטחון הוא לא בקשה, הוא זכות בסיסית. אז איך מבטיחים שלעולם לא עוד?

 

הזיכרון לא נועד להיות במגירה, הוא מנוע להפקת לקחים.
לצד כל הרגעים האישיים והקהילתיים של השבוע, התראיינתי בנושא הביטחוני כדי להעביר את המסר שביטחון הוא תשתית לחיים. הוא התנאי לשיקום, לצמיחה, לחזרה של משפחות ואיתן משפחות חדשות, לפתיחת גנים, להתרחבות בתי ספר, להתפתחות הכלכלה.

האמון נשבר ברגע אחד ב-7 באוקטובר, וכדי לבנות אותו מחדש נדרשת אחריות.
זו הדרישה שלנו. לא עוד תוכניות על הנייר, לא עוד דיבורים ריקים. לא עוד התערבות של מדינות עוינות שמממנות את חמאס, אלא מדינה עצמאית שדואגת בראש ובראשונה לדבר הכי בסיסי לתושביה – ביטחון.
 

ביטחון במובן הרחב.
השבוע הזה היה תזכורת למהות של שער הנגב.
שנה לחזרתן הזכירה לנו את הכוח של תקווה. הריטריט לשבים ולמשפחותיהם נגע בהבנה שחוסן נבנה בליווי, בחיבוק, ובקהילה. יום ההולדת של כפיר ביבס ז״ל הציף מחדש את המחיר הנורא ואת האחריות ההכרחית, ומסר העל, חידד עבורנו את התנאי הבסיסי לכל אלה: בית חייב להיות בטוח.
 

ובין כל אלה, אנחנו דבקים בבחירה לא להישבר, לא להתרגל, ולא לחכות.
להיאבק שאחרון החטופים רן גואילי יחזור הביתה. לחבק את מי שחזרו. לזכור את מי שאיבדנו. ולבנות כאן עתיד טוב יותר לילדים שלנו. עתיד של חיים, של משמעות, ושל תקווה. חיים של ביטחון.

ביטחון בגבול ובבית, בשגרה ובחירום, בגוף ובנפש, בקהילה ובמדינה.

 

למקרה שפספסתם

ראיון בגלי צה''ל בנושא הביטחון: https://did.li/og4Iw

רוצים להיפגש איתי? מוזמנים לדלת פתוחה אצל ראש המועצה: https://did.li/fOpDN

עונת המנויים לילדים כבר כאן. למידע מלא ורכישת מנוי: https://did.li/BtoDN