שיר | אוֹר

 

אֲנִי שִׂמְחָה, יַעֲקֹב הוּא הַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה.
בַּעֲלִיַּת גַּגֵּי גָּר מְשׁוֹרֵר וּבְמַרְתֵּף הַחֲלוֹמוֹת.

וּכְשֶׁהַמְּשׁוֹרֵר נִקְרָא אֵלַי שִׁיר,
הוּא עוֹבֵר אֶת בֵּיתִי וְיַלְדוּתִי,
הֶעָבָר וְהַהוֹוֶה וְדוֹלֶה לוֹ חֲלוֹם.

בְּעֶדְנָה רַבָּה יֶאֱרֹג לוֹ כֻּתֹּנֶת מִלִּים,
יַעֲנֹד חֲרוּזִים לְצַוָּארוֹ וּמִנְעָלִים שֶׁל מֶשִׁי.

ואַתֶּם אִם תִּרְאוּהוּ תּוֹפֵף וְהַהוֹלֵךְ,
מְלוֹא אָזְנַיִם צְלִיל אֶצְעָדוֹת,
הַבִּיטוּ בּוֹ הֵיטֵב וְחָפְשׂוּ אֶת הַחֲלוֹם.

כִּי שָׁם בַּעֲלִיַּת הַגַּג כְּאֵב בִּכֵאֵב נוֹגֵעַ
ורַק בְּהִשָּׁמֵעַ נְהִי הַלֵּב אֶל הָאֱמֶת,

יַשִּׁיל הַשִּׁיר מְחַלְּצוֹתָיו וְיִתְיַצֵּב בָּאוֹר.