אבולוציה וקהילה

"אני אקח את הדירה המרוחקת, זו שליד העובדים התאילנדים..." הודעתי לאחראית השכרת הדירות בקיבוץ בתום הסיור שערכה לי. "את בטוחה?" היא שאלה בהשתוממות..
אני הייתי אז בחורה עירונית צעירה מהמרכז. הייתי קנאית לפרטיות שלי ואנונימיות הייתה מרחב מוכר ובטוח עבורי. לעומת זאת, היא הייתה קיבוצניקית שחיה קהילה. אבל היא גם הייתה ברזילאית הארד-קור, ובברור חיל, כמו בברור חיל למזלי – הכל הולך.
סגרנו חוזה.
זה היה לפני יותר מ24 שנים.

 

כאן בשער הנגב ובמרחב הכפרי בכלל, נדמה שהמושג קהילה ברור ומובן לכל. הניסיון האישי שלי לימד אותי אחרת.

הצלחתי לשמור על האנונימיות שלי בקיבוץ קרוב לחמש שנים. זו הייתה ברירת המחדל שלי כעירונית, וזה היה לי מאוד מוכר ונוח.
חוץ ממצבים בהם זה לא היה לי נוח... היו ימים שהייתי חולה, שכבתי לבד בדירה בלי יכולת לקום. קרה שנפצעתי ברגל והיה לי מאוד קשה לטפל בעצמי.
באותה התקופה, לא ראיתי עצמי כחלק מהקהילה בקיבוץ. גם לא תכננתי את עתידי במקום. הקהילה היחידה שהכרתי הייתה המשפחה והחברים שלי, ולשם פניתי לסיוע.

למרבה המזל, לאחר ארבע שנים עברתי לדירה אחרת בתוך הקיבוץ. זוג שכנים בני המקום לא הבינו שיש להם עסק עם סוליסטית, ומתוך האוריינטציה הקהילתית שלהם, פשוט סחבו אותי איתם לכל אירוע או מפגש בקיבוץ (כשהצליח להם...).
מפה לשם... היום אני כותבת כאן בעיתון שער הנגב.

בתקופת הקורונה והסגר, היתרון של מגורים בקהילה כפרית אל מול חוויית הסגר בערים נראה בולט מתמיד, הן מבחינת חוויית הבדידות והן בהיבטים של התנהלות יומיומית תקינה.
בברור חיל לדוגמא, התגייסו בני נוער וצעירים לחיבור וליווי של וותיקים שמתקשים עם טכנולוגיה ועם אפליקציית הזום. קבוצת הנשים התארגנה לקניות משותפות, צוותי התרבות בכל הקיבוצים הפיקו אירועים סטייל קורונה להעלאת המורל. 

אומרים שחוסנה של קהילה נמדד בעת משבר. זה אמנם נכון, אבל קהילה חזקה באמת נבנית דווקא בימים כתיקונם. היא מזהה את הכוחות ומייצרת באופן אקטיבי תנאים שמאפשרים לכל פרט להביא את עצמו מרצון לידי ביטוי ולתחושת שייכות. לאורך זמן, גם הפאסיביים והסוליסטים יותר מוצאים את מקומם בתהליכים הקהילתיים (תאמינו לי. מניסיון).

כאשר קהילה בונה את העוצמות שלה באופן אקטיבי בימי שגרה, התגובה שלה בעת משבר מייצרת פתרונות מהירים ויעילים יותר.

אמנם המושג קהילה בבסיסו מבטא מערך של משפחה מורחבת, על כל המשתמע מכך, אך צצות היום קהילות בכל פינה ומדיום. המרחב הדיגיטלי מאפשר חיבור שחוצה ימים, יבשות ותרבות. קונטקסט המשפחה מורחבת הועתק לתחומים שונים מאוד במהותם מהמושג הישן והמוכר.

כאן בשער הנגב צומחת קהילת אנשי עסקים. ברשת האינטרנט צומחות קהילות של גיימרים, האקרים, מערכות מחשוב, ופלטפורמת הפייסבוק משמשת קרקע בלתי נדלית לקבוצות שמוגדרות בשם "קהילת..."
המשותף לכל אותן קהילות הוא מערך תמיכה ממוקד מטרה.

דמיון וקירבה מתוך מכנה משותף הם שיוצרים תחושת שייכות וביטחון. הצורך בתחושת שייכות, שמייצגת הקהילה במודל הקלאסי שלה, נמצא בכל קבוצה שמגדירה עצמה כקהילה. האבולוציה שהמושג קהילה עובר מתבטאת בכותרת שכל קהילה מאמצת לעצמה. 

הגדרת הקהילה מייחדת ומאחדת את הקבוצה ומייצרת פלטפורמה לשיתוף ותמיכה. נקודת המוצא היא שכל פרט בקהילה הוא ייחודי, ודווקא מתוך כך יכול לצרוך ולתרום זווית שונות לטובת העושר של הקהילה.
החברים כולם מכוונים למטרת צמיחה זהה. ההתפתחות הפרטנית של כל אחד מהחברים בקהילה מתאפשרת דרך השיתוף, והשיתוף הפרטני מעצים את הצמיחה הגדולה יותר. 

משבר הקורונה חידד את הצורך הבסיסי במערך של תמיכה קהילתית, אחרי שחיינו זמן רב בעולם שמקדש את האינדיבידואליזם והעצמאות האישית.
כשצורך קמאי בתחושת שייכות נפגש עם מוטיבציה להשתחרר ממגבלות המרחב והזמן, מגיע לעולם תינוק חדש שנקרא קהילה דיגיטלית.

בתכל'ס מגניב!
אבל אין כמו להיפגש פנים אל פנים על ארוחה טובה.