מה לקורונה ופמיניזם?

בין הרי הכביסה, כמויות הבישולים וערמות הכלים גססה לה הפמיניסטית שבי. רציתי להיות צב עם בית צפוף וקטן אבל בלי שותפים, חלמתי על מלון דן עם חלון לים ורעש גלים במקום ילדים. בהתחלה עוד היו לי אנרגיות מטורפות. פתחתי פינת יצירה שלא מביישת אף גן חובה, הצטיידתי בלוחות זמנים, תורנויות ילדים והורים, תורנות לכלב, לכלים, לזום, לשיעורים, להשקות את הגינה, למסכים, לשמור על ההיפראקטיבי הקטן, אבל זה שרד אולי שבועיים גג שלושה. 

 

 

 

 

ככה כל פעם השותף שלי לחיים, להלן הגבר בבית, הגיע מהעבודה בשעות המאוחרות. הסתכלתי עליו במבט למעלה, ולא כי הוא גבוה אלא כי נשחק לי הסחוס בגוף מעייפות יתר. נכנסתי למקלחת לנקות את שאריות הגואש והדבק פלסטי ומשם ישר למיטה. המתבגרים בבית היו בדיוק בהפסקת צהריים שהתחילה ב19:00 בערב ונגמרה אי שם בשעות שלא מביישות אף מתבגר. 

התקופה אכן הייתה משמעותית. ימי הקורונה החזירו אותנו אחורה בזמן, חזרנו לפשוט, למשפחה, להכין אוכל, למשחקי קופסא, סרטי דיסני. אבל גם החזירו את רובנו לחלוקה המסורתית של תפקידי המשפחה. תגידו שאני מגמתית ושהפמיניזם עלה לי לראש ושקיימים סטטוסים שונים של משפחות אבל אני לא מתווכחות עם עובדות: מספר הנשים שיצאו לחל"ת בתקופת הקורונה או פוטרו גבוה בכ- 28% ממספר הגברים שאיבדו את עבודתם. נכון לחודש מאי נשים מהוות כ- 60% מכלל המפוטרים ואילו גברים 40%. 

מפתיע? דווקא כן. כי לפני הקורונה החלוקה המגדרית בקרב מובטלים הייתה כמעט מאוזנת. 

מנתוני הלשכה לסטטיסטיקה נכון לאפריל השנה בשער הנגב יש 568 נשים דורשות עבודה לעומת 360 גברים. סקר קטן שעשינו במועצה סיפר סיפור הרבה יותר אופטימי. רוב הנשים שהשתתפו סיפרו כי חלוקת התפקידים נשארה כשהייתה עם סטייה קטנה, אולם רוב הגברים בשער הנגב מרוויחים יותר מהנשים. בנוסף, הסקר המקומי שלנו הראה כי רק 12.5% מרוויחים באופן זהה בין בני הזוג, 55% מרוויחות פחות, 20% מרוויחות יותר.
אז נשים יקרות, זה שהוא שופך את הזבל ומשחק עם הילדים לא אומר שבשוק העבודה אנחנו מוערכות באותה מידה ומתוגמלות כלכלית באותה מידה. עד שזה לא יהיה שווה לא נהיה שווים באמת. כל מצב חירום יחזיר אותנו לבתים ואותם לעבודה, כי הם מרוויחים יותר. 

אז קרסתי, אולם עכשיו באפטר פארטי של הקורונה אני מלאת מסקנות. חלקן אפילו אופטימיות, בעיקר כי הרי תושבות ותושבי העטוף הגיבו שונה לבידוד. מי יודע טוב מאיתנו לפעול בזמן בידוד? לרובנו יש בשלוף את הערכה לשעת בידוד, והיו אמיצות שאפילו שיתפו ברשת שיותר טוב בקורונה מאירוע בטחוני. הרי אין פחד מהלא צפוי, ואפשר לטייל בחוץ ולשבת עם הילדים בחצר. במקרה הזה, הבית הוא באמת מקום מוגן. נשות עסקים בעוטף כבר למדו איך לייצר עבודה מהבית או מהממ"ד, אפילו הזום כיכב בעוטף הרבה לפני שמישהו הכיר אותו בתל אביב, הפעם היה לנו יתרון ממשי על אנשי הבועה. 

אז מה נותר לעשות כדי שהפמיניסטית שבי תתעורר בבוקר בגאווה? אפשר למשל לחייב להוסיף עוד נשים למוקדי קבלת ההחלטות ברמה המקומית וברמה המדינית. נקודות המבט החשובות של נשים לא באות לידי ביטוי בקבלת החלטות והגיע הזמן לשנות, ואז אולי נתחיל אנחנו הנשים לדרוש יותר כסף. כן, לדרוש, כי מגיע לנו, גם כבעלות עסקים לא נתבייש להגיד ׳אני שווה יותר!׳.  

אני יצאתי אופטימית. ראיתי הרבה אבות שחוו את האבהות שלהם באופן יותר פעיל מבדרך כלל. בזמן קורונה אבות אשכרה נהנו מההורות שלהם. ביום הראשון לגן הייתי נרגשת, ליוויתי את ההיפראקטיבי שלי לגן והייתי בטוחה שאסתלק הכי מהר שאפשר, טעיתי. נשארתי מסתכלת עליו מעבר לגדר כשהוא מקפץ ונעלם מהר ואני פתאום קצת מתגעגעת. מי עוד יצעק לי "אמא" 40 פעם ביום?.