מפגשים בצל קורונה – הברכה שלמדתי בביתר עילית

על הקורונה כתבו ועוד יכתבו רבות. 

את החוויה שאני בחרתי לשתף אף תסריט לא  יכול היה לדמיין, זהו סיפור על היום שבו למדתי את "ברכת הטוב והמיטיב" (*).

 בזמן משבר הקורונה בחרתי להתנדב ולהיות חלק מצוות ניהול החרום של העיר ביתר עילית, עיר התורה והחסידות בהרי יהודה.
אחרי שנפרדתי מראש העיר, עובדי העירייה והשותפים לעשייה, בדרך חזרה לכפר עזה הבנתי שאני לא נפרדת כי קיבלתי כל כך הרבה מהעיר והיא תמשיך לעלות בזיכרוני ובמחשבותיי בזמן הקרוב והרחוק. ובכלל, עכשיו יש לי חברים בביתר עילית.

לביתר עילית הגעתי בעקבות מגפת הקורונה. שמעתי שהאלוף במיל יוסי בכר התנדב להיות ראש צוות חירום בעיר ומיד הרמתי אליו טלפון. למחרת אני כבר ברכב בדרך לעיר, כחלק מ"צוות יוסי". לבסוף מצאתי את עצמי בצוות מיוחד עם תא"ל במיל' מתי לשם, אל"ם במיל' עודד הרשקוביץ,  סא"ל במיל' משה קינלי טור פז, סא"ל במיל' שלומי בן לולו, סא"ל במיל' אבי יריב, סא"ל במיל' מושיקו לוי ורס"ן במיל' יאיר הדרי. 
למדנו את אופי העיר, את המורכבות והייחודיות שלה והאתגרים שעומדים בפנינו. ארגנו את היעדים והדרך לשלוט בהתפשטות הנגיף, פינוי חולים ומבודדים, ניתוח סיכונים ותרגום ההגבלות לתושבים. נערכנו ליום שאחרי, פעלנו כתף אל כתף (או מרפק אל מרפק) עם עובדי הרשות והרגשנו חלק בלתי נפרד מהם. אפילו הפכנו לחלק מהערכת המצב של חט׳ עציון.

מצאתי את עצמי בעיר של חרדים מתקבלת כשווה. הקשיבו לי והקשבתי להם, למדתי מדרשים ומוסר השכל, הוכנסתי בקרבם באהבה והערכה ואפילו פיתחנו הומור משותף. מצאנו את עצמנו 'רצים' משעות הבוקר המוקדמות ועד השעות הקטנות בלילה בכדי לטפל בתושבים, וכדי לפנות משפחות ומאומתים עד השנייה האחרונה לפני כניסת השבת.

 ניהול מצב בחרום זה מקצוע, לא הגיון ולא ניסוי וטעיה. לכל החלטה השפעה מכרעת על התוצאה, וכשמדובר בחיי אדם אין רשות לאף אחד לבצע ניסויים. 

מצבי חרום יש להם טבע כזה, הם לרוב לא מודיעים לפני שהם מגיעים. אפשר להתגבר עליהם או לצמצם נזק רק אם נערכים מראש ומנתחים סיכונים. נדרש ניסיון ניהולי רלוונטי ואז, ורק אז ניתן להשלים את התחומים החסרים בידע כדי לקבל החלטות.

 למדתי סוגי כשרות, חצרות וזרמים. גמעתי את יופי העיר הצעירה הזו אשר שוכנת מערבית לבית לחם ודרום מערבית לירושלים, טבולה ביופי הרי יהודה ובאמצעה עמק יפיפה. ראיתי את מסירות עובדי העיר לשמור על חיי התושבים ונפעמתי מהמתנדבים 'הידידים' שנרתמו לכל משימה.

הרגשתי ש'זמן קורונה' לימד אותי כל כך הרבה ואני מוקירה תודה לעיר הצעירה הזו, על שאפשרו לי להיות שותפה ולהיות חלק מהם. על שאפשרו לי להכיר אותם, את אורח חייהם ודרך חשיבתם, על שעזרו לי להיות אדם פחות סטיגמטי. לדעת להעביר ביקורת ועמדות אבל לנסות להכיר קודם, להטיל ספק, לרצות להקשיב ולקבל.

 בתוך העיר ביתר יש כביש העובר בין הגבעות, שמו דרך הטוב והמיטיב. כך אני מסכמת את חוויתי ממה שעברנו בביתר עילית. כמו שלימדו אותי שפירא המח"ט וראש העיר רובינשטיין - ברכת הטוב והמטיב מודה על הטוב שנעשה לי והמטיב שנעשה לאחרים.

 זכיתי לברך ברכה זו, תודה

 

 *בגמרא נאמר: "על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, על שלו ועל של חברו אומר ברוך הטוב והמטיב" (ברכות – נט ב).

קרדיט תמונות : נירה שפק