לוח וגיר – תקופת קורונה

קוראים לנו "הגיל המסוכן". לא רק שנכנסנו לבידוד לפני כולם ויצאנו אחרונים אל האור,  גם לא חיבקנו נכדים וילדים. הגרוע מכל הוא שאני, שמרגישה מאד צעירה, כמו עוד רבים מבאי יחדיו, פתאום נקראת "קשישה".

מילא!
האמת שרובינו היינו פעילים מאד, כל אחד בביתו, כמידת התנדבותו או מעשיו. ממה ששמעתי, הרבה מאתנו שיפצו את הגינה, יש ששדרגו את הבית ועשו עבודות שחיכו שנים, קראנו ספרים, ציירנו, סרגנו, רקמנו, ראינו טלוויזיה ודיברנו המון בטלפון כדי לתקשר עם חברים, ובעיקר עם הנכדים. דווקא ב Whatsapp כשהשיחות בווידאו אישיות, הייתה הזדמנות לשוחח הרבה, לפעמים יותר מאשר פנים אל פנים. מין צורך כזה של שני הצדדים.

אבל, בעיקר אני רוצה לציין את פעילות יחדיו - מועדון שהוא בית ומשפחה, שלא שכחו אותנו ועשו לנו הכי טוב בלב, ככל שאפשר. נשלח אוכל חם לצהריים, למי שזקוק. מורות התנועה והספורט הקליטו עצמם והעבירו לנו שיעורים מצולמים. השתתפנו ב"זומים" למכביר, טלפון כמעט יום יומי מהמורה לציור, מורה למלאכה, אחראית המתנדבים רוני סרי ועוד...
קיבלנו ברכות לפני חג או מועד מחיה ברדמן מנהלת יחדיו ושלומית פעמי רכזת התרבות. קיבלנו קליפים של בנות הצוות וגילינו כמה כישרונות בתנועה ומחול. נשלחו מתנות קטנות ומרגשות, הוצעו רעיונות לפעילות מעשירה, ולבסוף גם פתיחת אתר "יחדיו". הצוות המופלא עבד, חשב עלינו, יזם, שיתף ואנחנו – מה נותר לנו: רק ליהנות! 

אולי אמרנו עלינו "קשישים", אבל אנחנו צעירים. כמסופר: על חולצתו של אדם זקן היה כתוב: "אני לא בן 80, אני בן 16 עם 64 שנות ניסיון – זו גישה חיובית, לטעמי.

 

ועל כך נאמר: הללויה! ותודה גדולה לצוות הנשים היקרות של "יחדיו"! 

והעיקר, בריאות!

קרדיט תמונות: סימונה סער