למי שיש את ה׳מה׳ ימצא את הדרך אל ה׳איך׳

פעם אחת, לפני שנים רבות במקום קסום בעוטף חיו יזם ויזמת שחלמו על .....
אז זהו, שזה לא פעם, זה ממש עכשיו. 
הסיפור שלנו הוא גאווה מקומית, על אנשים חולמים שהגשימו ושימחו קיבוץ שלם.
מה זה #BH_Wall ?
#BH_Wall הוא סיפורם של של מיה זילברבוש, ניר דומני וקבוצה מברור חיל שפעלו יחד ויצרו פינת חמד ומוסד קהילתי.
הפירוש: BH- ברור חיל, WALL – תיכף תבינו...
לפני כשנתיים מיה זילברבוש חלמה לקחת את קיר תיבות הדואר הישנות שליד גן השעשועים ולהפוך אותו לקיר תערוכות קהילתי. 
תבינו, מדובר במקום וינטג׳ שכזה, ומאיה חלמה ששם יוצגו תערוכות מתחלפות. בראייתה, המקום יהיה למפגש קהילת ברור חיל, שיוכלו לצפות ולהיות חלק מהתערוכות והיצירות. מיה חברה לניר דומני, יזם וצלם חובב מהקיבוץ, וביקשה שיצטרף אליה להגשים את החלום. 
הוא כמובן התלהב, וכך הפכו מיה למפיקת הפרויקט וניר לצלם ואוצר התערוכה.
כל ההמשך שקרה מפה והלאה הוא כבר לגמרי היסטוריה.
הקונספט היה מאד פשוט. בברור חיל יש הרבה אמנים ואוהבי צילום וזו קרקע נהדרת להגשמת הפרויקט. כל חודש ייצא קול קורא לקהילה בנושא מסוים: אדום - בזמן פריחת הכלניות, חלומות – לחיבור עבר ועתיד ועוד. 
הדרך להיכנס לתערוכה פשוטה -  כל מי שרוצה לשלוח תמונות שמתחברות לנושא - מוזמן.
כשהחל הזמן לעבוד על הפרויקט, השניים, כיאה ליזמים, בנו גם תכנית מימון. 
תחילה פנו לאגודה הקהילתית ולקיבוץ ולאחר מכן הגישו בקשה למלגה בקרן גרשוני – אותה קיבלו. ועד שנמצא הדרך למימון הפרויקט, את התערוכה הראשונה מימנו בעצמם. חשוב היה להם ליצור את התערוכה הראשונה שתראה לכולם את הקונספט.
לאחר שהגיע התקציב, התחיל הרגע לחלום. בעזרת קרן גרשוני, הקיר שופץ על פי עיצוב של מיה וניר והפך לגלריה מקצועית. מאיה ניהלה את פרויקט השיפוץ והתקציב, בעוד ניר מתחיל הכנות לצילומים ותערוכות. בינתיים, גם מרכז חוסן שער הנגב זיהה פוטנציאל בפרויקט ותקצב את ההמשך שלו.

במהלך הדרך הצטרפו לצוות אל אנשים רבים. ראשונה הייתה עליזה, מנהלת הארכיון. לכל תערוכה נוספו 3-4 תמונות שקשורות לנושא. בתערוכת החלומות לדוגמא, שולבו תמונות של החלוצים החולמים מהקמת הקיבוץ, תמונות של נשים צעירות (שאחת מהן היום כבר סבתא) ולצידה תמונה של נכדתה.

הצוות החליט להפיק תערוכה לדוגמה ולהציב את הרף לעתיד. הרעיון היה לצלם את הוותיקות של הקיבוץ בפינה שהן הכי אוהבות בבית. 33 נשים בגילאי 80+ לקחו חלק בפרויקט.
ואז הגיעה הקורונה. מלבד השיבוש ״הרגיל״ שקרה בחיינו, כאן נכנס החשש לגבי האוכלוסייה הוותיקה והחשש להיכנס לביתם. הצוות התכנס והפתרון שנמצא הוא החלטה על מיקום אחד, בחוץ, בו כולם יצטלמו בתורם. המיקום הנבחר - המבואה של אחד הבתים הראשונים בקיבוץ, אשר ותיקות רבות התגוררו בו עת הגיעו לקיבוץ, שהיום כבר מוגדר כמחסן. המקום נוקה, הסדקים הושארו כזיכרון לעבר, ובמרכז החלל עוצב סלון ״סבתאי״

כמו שוודאי הבנתם, לא קורונה או דבר אחר יוכל לעצור את צוות היזמים. הרעיון שהגו עבר בקיבוץ ונגע בליבם של רבים. השנייה שחברה אליהם היא פאולה חיימוביץ׳, מלכת העיצוב וסטייליסטית בעלת שם. היא התנדבה להוביל את תחום הסטיילינג והתפאורה. תפקידה היה היא להשלים לוק עם פריטים ואקססוריז לנשים ואף לעצב את בית הראשונים. 
שרון כהן, שהצטרפה גם היא לפרויקט, התנדבה לאפר את הנשים המצולצות ולהביא לקדמה את יופיין הטבעי. נורית קדמון התנדבה להיות המתאמת של ימי הצילומים (ותאמינו לי שהיו לא מעט).
במשך 4 ערבים הובאו דוגמניות הבית הוותיקות אל הסט. הקהילה כולה נרתמה להשלמת הנדרש. לאחר איפור וטיפוח, הונצח הרגע, וכל משתתפת קיבלה במתנה תמונה למזכרת. 
סוף סוף! התערוכה נפתחה בהשקה חגיגית (תחת תנאי הקורונה). 
אורחות הכבוד היו התושבת הוותיקות שמופיעות בתמונות, אשר קיבלו הזמנה באופן אישי. איזו התרגשות הייתה כשראו בפעם הראשונה את עצמן ואת חברותיהן.
המקום הפך למרכז תוסס. 
ילדי הגנים הגיעו לקיר התערוכה, שמחים ומזהים את עצמם, משפחתם, חבריהם ומקומות בקיבוץ. 
ותיקים טיילו לתערוכה בדרך לדואר ואנשים התקבצו לראות את האטרקציה החדשה.

מפה והלאה החלום מתפתח ועולה שלב – מיה וניר חולמים לאצור תערוכות מקצועיות ולהוציא קול קורא לצלמים חובבים בקיבוץ שייקחו על עצמם צילום תערוכה/ חצי תערוכה.
אם תרצו להקים תערוכה שכזו אצלכם, אל תהססו להרים טלפון למיה וניר, 
הם ישמחו לתת לכם טיפים איך לעשות זאת.

ואם אתם מכירים עוד יוזמות מחברות קהילה, התקשרו וספרו לי.