סיפורים עם אבק - שייך מוסא, עודד בצר וערבי דובר גרמנית בניב שבבי

**כתבה זו הגיעה מארכיון דורות, לאחר שנכתבה לפני שנים רבות. כעת, היא מקבלת את תהילתה בשנית**

אספר כאן סיפור קטן מן השנה הראשונה לעלייה על הקרקע. ומעשה, שהיה כך היה:

השנה 1941. היינו 8 חברים במחנה שבראש הגבעה. היה שם צריף רעוע, שני ליפטים (ארגזים שהובילו ציוד והפכו למגורים) למגורים, וליפט, ששימש מטבח וחדר אוכל. הייתה גם אורווה, והייתה גם מקלחת בנוייה משתי מחצלות, שפנו פנימה למחנה. כלפי הגדר הייתה רק מחיצה של אוויר. בתוך המקלחת עמוד, ובראשו חבית עם ברז, שהיו פותחים כדי להתקלח.

ימי בראשית. מוסא (הוא משה שמיר ז"ל, אביהם של אפרת רפפורט, גדי שמיר ועתניאל שמיר ז"ל) היה האיש החזק, כלומר, הגזבר ונציגנו כלפי השלטונות וערביי הסביבה. אפשר לספר הרבה על הזמן הזה. היינו הישוב הדרומי ביותר בארץ בתוך ים של ערבים. הנקודה היהודית הקרובה ביותר אלינו הייתה קבוץ נגבה. בישלנו על פרימוס(מן פתיליה) ואכלנו לאורה של מנורת "לוקס". עבדנו מחושך עד חושך.

יום אחד יצאתי עם משה לעזה. אינני זוכר אם רכבנו על סוסים או נסענו בעגלה. יום חם היה, ואנו שני קיבוצניקים במרחב העצום של שדות המשתרעים מאופק עד אופק. פה ושם מאהל בדואים, שנים שלושה אוהלים שחורים של משפחה או מאהל גדול יותר של חמולה. צניפת סוסים, נביחות כלבים, פעיית כבשים. פסטורליה. רכבנו כל הזמן מערבה, אחר כך הדרמנו. כבר מזמן עברנו ליד בארה של הכפר נג'ד. פה ושם בקתת חמר. והנה כבר לפנינו העיר עזה.

פתאם פונה אלי מוסא בחיוך שובבי: "יש לי הפתעה בשבילך, היום תיפגש עם ערבי דובר גרמנית בניב השבבים."

"ומאין יודע האיש שבבית" אני שואל בחוסר אמון.

"ההסבר לא כל כך קשה". משיב מוסא בניחותא. "במלחמת העולם הראשונה שהו חיילים גרמנים בעזה עד, שנסוגו בלחץ גדודי הגנרל אלנבי. בין סוחרי עזה חיים עוד כאלה, שעשו עסקים עם חיילי היחידה השבבית שחנתה בעיר. ומאין אתה חושב באים הערבים הבלונדינים והג'ינג'ים, שאנו פוגשים לפעמים בסביבתנו? הללו צאצאי חיילי הקיסר או פרשיו האוסטרלים של אלנבי...

לא חלפו דקות הרבה, ואנו כבר פונים אל החאן של עזה. והנה לפנינו ערבי המסתער על משה ומברך אותו בקולניות... בגרמנית שבבית.

אם לאמר את האמת, היה זה בהחלט מוזר ביותר לראות קיבוצניק יהודי מתחבק עם ערבי עזתי תוך כדי החלפת ברכות בגרמנית.

זהו הספור. ויתר גבורותיו של משה ומה עשה, ודאי נשמע בהמשך.