סיפורים עם אבק - על נטיעת עצים בדורות וחורשות ראשונות

**כתבה זו הגיעה מארכיון דורות, לאחר שנכתבה לפני שנים רבות. כעת, היא מקבלת את תהילתה בשנית**

קטעים מכתבה מתשמ"ב 1981. שמואל היה נוטע ונויניק. תמיד המזמרה הייתה בכיסו האחורי. הוא היה פעיל תרבות וארגן הרבה חגי טבע בדורות. הוא היה אביהם של מיכאל צור אריה ויאיר צור ז"ל.

מוזכר גם מנחם בן דרור, בעלה של חנה בן דרור, אביהם של אורנה, חגי ועמי.

שוב טו' בשבט הגיע, חג לאילנות.לדעתי, זהו החג של ההתישבות העובדת על כל צורותיה. ומה, בעצם, המיוחד בחג? ראשית. אדם מתישב על אדמתו על מנת לא לעזבה יותר. ומה מציין יותר את ישיבת הקבע מעצים נטועים?

כאשר לפני למעלה מארבעים שנה החלטנו להתישב על אדמת הוג'- היא דורות של היום-הקמנו, עוד בהיותנו בחדרה, את ועדת המחנה הראשונה, שכבר אז הדגישה בהחלטה פה אחד, שמיד עם עליתנו על הקרקע, נתחיל בנטיעות , וזאת גם קיימנו. עוד בביקורי הראשון בדורות למחרת מסיבת העליה "גנוזה" בכסלו תש"ב, לקחתי אתי שני עצים צעירים בני שנה, ויחד עם הבן הבכור של הקיבוץ, דן חרס, נטענו את העצים.

בעבר כבר כתבתי איך באותו ביקור הבטתי סביבי וראית רק גבעות שוממות וודאיות, וכל הסביבה הקרובה והרחוקה היתה שממה, ללא עץ, ללא שיח או מבנה, מלבד בוסתן ערבי ליד הבאר של שייח מוסה אבו ראשיד. אך בדמיוני ראיתי כבר אז יערות וחורשות סביב הישוב הפורח עם גינות פרחים ודשאים לרוב...

לאחר הקמת חדר האוכל "השני), אשר הובא מחדרה והוסיפו לו את מבנה המטבח מצד דרום, ולא רחוק ממנו הוקמה המכבסה, החלטנו לנטוע בבקעה ביניהם עצי אקליפטוס, אשר 

מאז ועד היום נטעו הרבה עצים בחורשות שלנו, שכולם נקראות "יער החלוצות". ובתוך יער זה יש חורשות עם שמות שונים כגון "גבעת וויגיט" על יספגו את מי הביוב של שני מוסדות אלה- וכך עשינו.

העצים התפתחו אך ההפצצות וההזנחה בימי מלחמת העצמאות השאירו רק שרידים, אשר גדלים שם עד היום. ביום הזכרון למשפחת הוז ואחיניתם – אורה, נטענו את העצים הראשונים לחורשת "אורה." (1944). זו היתה הנטיעה הציבורית והחורשה הראשונה בדורות. את האישור קיבלנו באישור דירקטוריון הקרן הקיימת, מר יוסף וויץ ז"ל ובהסכמת הח' אברהם הרצפלד ז"ל, מזכיר המרכז החקלאי דאז. שניהם ביקרו בדורות וסיירו איתנו בשטחים סביב לגבעות הדרומיות שלנו, ומר וויץ הבטיח לשלוח לנו יערן מנוסה- הח' נוח מען השופט, אשר הדריך אותנו בעשיית הדרוגים בקווי גובה, ושתילת האשלים הראשונים, וכך החלו נטיעות הקרן הקיימת, עם תחילת עבודות אלה, נכנס מנחם בן דרור לעבודה כיערן הקיבוץ

שם אורד צ'ארלס  ווניגיט , המכונה "הידיד". חורשה אחרת הנמצאת ממזרח לבש היוצא מהשער הדרומי, מסמלת את שיבתם הביתה של ילדינו המפונים צפונה בימי מלחמת השחרור. היא ניטעה בדיוק בטו בשבט 14.2.1949, והילדים נטעו אותה ואף הספיקו להכין לארוע זה טקס מרשים.

משאלתי היא, שבעוד 40 שנה שוב יהיה חבר(מבין החברים של שנות ה80 של דורות), אשר יספר על העץ הראשון, והחורשות הראשונות, וגם על העצים, אותם נוטעים היום. כי אז ידעו כולם מה פרוש השיר : "עץ נטעתי לא למוות".

שמואל צור אריה.