משפט מהחיים - בכל זאת שמים על הסמים

בשנים האחרונות תהליך הלגליזציה של הסמים "הקלים" תופס תאוצה בלתי ניתנת לעצירה. יש שיאמרו כי התופעה הרת אסון ותוביל את החברה למקומות אפלים ולמקרים קשים של התמכרויות. יש שיאמרו, כנגדם, שמדובר בתופעה מבורכת שתדאג לאי הפללתם של רוב האוכלוסייה ולכך שלא כל משתמש זמני או קבוע ב"גראס" יחשב כעבריין עם רישום פלילי שירדוף אותו למקומות עבודה, גיוס וכתם בקורות החיים. 

אני טוען שהאמת נמצאת איפשהו באמצע, ואני אף תומך נלהב של הרעיון בתכנית "אי הפללה של צרכני קנאביס". 
עליי להדגיש כי כל מה שייכתב כאן לא נוגע למשתמשי הקנאביס הרפואי, על פי מרשם, שכן זוהי סוגיה רפואית גרידא ואני כידוע עורך דין אך לא רופא (ולא לצערי).

בסוף שנות התשעים, עת הייתי קצין צעיר, נקראתי לדרום הרחוק מתפקידי כקצין הנוער של תחנת רמלה במשטרת ישראל. מעבר זה היה בתום שנתיים שרות בתחנה ואחרי טיפול באין ספור תיקים קשים בעבירות חמורות וחמורות פחות, ובעיקר בתיקי סמים, מין ואלימות.

 

במחוז הדרומי נתבקשתי להקים את יחידת "נוער חשיפה", ביחידה המרכזית של המחוז הדרומי.
תפקידה של היחידה היה לחשוף תופעות פשיעה בקרב בני נוער באזור הדרומי, כשהדגש היה בבתי ספר בהם נגישות המשטרה הייתה נמוכה.
מיטב בנינו, אשר היו אז בכיתות י״א וי״ב בבית הספר שלנו בשער הנגב, חשו את נחת זרועה של היחידה עת פעלה בבית הספר ובבתיהם של הנערים דאז (הורים ברובם דהיום). כ110 נערים נחקרו במשרדי היחידה בנתיבות . יצוין כמובן שכל הפעילות נעשתה בהתאם לנהלים המשותפים למשטרת ישראל ומשרד החינוך ובשת"פ מלא של הנהלות בתי הספר ונציגי הרשות למלחמה בסמים. עוד יצוין כי "רק" כנגד מיעוט מקרב הנחקרים הוגש כתב אישום, כחלק ממדיניות המשטרה להעדיף את טיפול על פני ענישה. מבחינה ראייתית, ניתן היה להגיש כתב אישום כנגד רוב הנחקרים.

באחרונה, בעקבות תהליך הלגליזציה של "הסמים הקלים" הלך וגדל הנוהג של שימוש בקנאביס אצל בני נוער, אוכלוסייה אשר אותה רצה המחוקק ורשויות המדינה להחריג. 

לאור זאת, החלה משטרת ישראל להגביר את האכיפה בנושא החזקת הסמים אצל בני נוער. לא אחת אני נקרא לתחנות המשטרה לייעץ לפני חקירתם, לאחר שנתפסו כשברשותם סמים בכמויות קטנות או גדולות. במקרים החמורים הם נחקרים בגין סחר בסמים או אספקתם לקטינים (עבירה עליה העונש המקסימלי עומד על 25 שנות מאסר).

סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים קובע כי "לא יגדל אדם סם מסוכן, לא ייצר אותו, לא יפיק אותו, לא יכין אותו ולא ימצה אותו מחומר אחר, אלא ברשיון מאת המנהל. העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977."

סעיף 7 לפקודה קובע כי מי שמחזיק סם בכמות המוגדרת כהחזקה לצריכה עצמית (בקנאביס מדובר ב15 גרם) צפוי לעונש מקסימלי של שלוש שנות מאסר. מי שמחזיק סם בכמות העולה על הכמות המוגדרת כשימוש עצמי, צפוי לעונש מקסימלי של 20 שנים. בית המשפט אף הגדיר את העבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית כ"אחותה התאומה של עבירת הסחר בסמים".

13 לפקודה קובע כי "לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברישיון מאת המנהל." העונש המקסימלי הוא של 25 שנות מאסר.

אין אני מנסה להכניס מי שקורא פינה זו להפחדת יתר, ואף אני איבדתי מזמן את תמימותי וברור לי שמעטים האנשים שזכו להיכנס לכלא בגין החזקת סם לצריכה עצמית או בגין אחזקתו של סם שלא לצריכה עצמית. ראוי שנדע כי במסגרת המדיניות של אי ההפללה והכנסת הקנסות ישנה החמרה בענישה למי ש"זכה" לכל ההטבות ובכל זאת נתפס, למי שסחר בסמים ובעיקר למי שהתלות בסמים גרמה לו לבצע עבירות אחרות.

אל לנו לטעות, משטרת ישראל עדיין משקיעה משאבים וכוחות גדולים למלחמה בתופעות הסמים, לא רק הסמים "הקשים" (כגון: הרואין, קוקאין וכו') אלא גם ל"קלים" יותר.
באחרונה אף זכינו לביקורים משטרתיים בחלק מיישובינו. בנינו ובנותינו הטובים הובלו, על כל המשתמע, לחקירה בתחנות המשטרה, חלקם לאחר חיפוש בביתם עם או בלי כלבי גישוש וחלקם אף נעצרו וכתבי אישום הוגשו.

בניגוד לתקופת שרותי ביחידת "נוער חשיפה", בה הקיבוצים, המושבים ובתי הספר היו די "סגורים" לכניסת שוטרים, היום המצב שונה לחלוטין. אם בעבר נזקקתי לליווי צמוד של הרבש"צ או של יו"ר ועדת הסמים בישוב על מנת לבצע חיפוש או פעילות סמויה או גלויה אחרת, המצב היום שונה. איסוף מודיעיני הוא פשוט הרבה יותר, כניסה ופעילות בכל ישוב (סמויה או גלויה) קלה יחסית ולצערנו כך גם הנגישות לסמים, בעיקר הקנאביס, קלה הרבה הרבה יותר.

לסיום הפינה הפעם, אני מבקש להדגיש כי אין לי כל כוונה להפחיד או להעביר איזה שהוא מסר של הסכמה או הסכמה לתהליך הלגליזציה, אלא להכניסו למסגרת החוקית ולהבהיר כי עדיין מדובר בעבירה פלילית, עדיין נשפטים אנשים על עבירות סמים ונשלחים לעונשים כבדים. על אף שברור כי עישון סמים באופן פרטי לא נאכף, ואין כל כוונה מעשית של רשויות החוק לעשות זאת. שימוש בסמים ע"י קטינים, שימוש בסמים לפני ובזמן נהיגה וכמובן שימוש בסמים אגב ביצוע עבירות נלוות אחרות נותרו חמורים ונאכפים אף יותר מבעבר.

בשולי הדברים ועל מנת להבהיר שאלה עליה אני נשאל רבות, על מנת להיות מורשע בעבירה עפ"י סעיף 13 לפקודה, אשר הוזכר בפינה זו, אין צורך בכך שהמספק יקבל תמורה, כך גם לגבי אספקת סם לקטינים. כלומר אדם אשר "מתנדב" להביא את מנת הסם לשימוש הקבוצה בה הוא חלק ממנה יחשב לספק. כך גם קטין אשר מספק את הסם לו ולחבריו על אף שלא קיבל תמורה, יחשב למספק הסם או בתואר המוכר יותר "סוחר בסמים מסוכנים"

 

ונשמרתם לנפשכם מאוד.

אזכיר עוד כי שאלות העניין הדין הפלילי ניתן להעביר לדוא"ל  [email protected]