יסודות החקלאות – חלק ב׳

במגזין הקודם סקרנו ארבעה יסודות של החקלאות - קרקע, מים, הון אנושי, הון פיננסי. אלה יסודות הכרחיים ,אך לא מספיקים. לחקלאות תפקידים וערכים נוספים. 

אחזקת קרקע הלאום - עקרונות בסיס:

א. הקרקע שייכת בסופו של כל תהליך למי שמחזיק בה, ומעבד אותה. ב. קרקע שננטשת על ידי גורם אחד, נתפסת על ידי גורם אחר. אין ואקום לאורך זמן. קשה לתאר מצב, בו השטחים החקלאיים, המעובדים על ידי חקלאי ישראל יינטשו(שניתן יהיה להביא תוצרת חקלאית יותר זולה מארצות שכנות), ולדבר לא תהיה השפעה על המשך קיומה של המדינה כיהודית ודמוקרטית. לתשומת ליבם של יועצים בכירים ופוליטיקאים, שרואים את תפקידה של החקלאות רק במונחי עלויות ומחירי תוצרת - "יוקר המחיה" הוא הערך הקובע.

ביטחון מזון - בישראל כארבעה מיליון דונם מעובדים. זה השטח עליו יש לגדל את המזון הצמחי לאוכלוסיית ישראל. שטח זה אינו מספיק כדי לכלכל במזון מהצומח תשעה מיליון בני אדם. ישראל אינה מסוגלת לייצר את כלל המזון הצמחי הנדרש לה. עם זאת, היא כן מסוגלת לספק את צרכי המזון הטרי, קרי - ירקות, פירות, חלב ומוצריו. נכון להיום, מייצרים החקלאים בארץ מעבר לצריכה המקומית, וזה מאפשר להם גם לייצא חלק מהתוצרת. נתרכז בייצור לשוק המקומי. על החשיבות של הייצור העצמי, נראה כי לא צריך להרבות מילים. משבר הקורונה הנוכחי המחיש היטב את הצורך ביכולת אספקה עצמית של מזון טרי. היבוא העיקרי של התוצרת החקלאית בארץ הוא גרעינים להאבסת בעלי חיים. החיטה אותה מגדלים בארץ יכולה לשמש כמלאי חרום לייצור לחם, אך לא יותר מכך. פיתרון לסוגיה זאת קיים בדמות מחסנים גדולים לאכסון, בהם יש מלאי, המאפשר להתמודד עם תקופות בהן היבוא  ייעצר. במשבר הקורונה לא נסגרו נמלים, כך שתוצרת המשיכה להגיע. אין ביטחון מלא, שלא יכול להיווצר מצב, בו גם התנועה הימית תוגבל או תיעצר. אסור למדינה בכלל, ולישראל בפרט, להגיע לתלות מוחלטת במדינות אחרות(לרבות ידידותיות) בכל הקשור למזון בסיסי. אלו דברים טריוויאליים. מוזר, שיש המוכנים להמיר את הבטחון באספקת מזון במחיר מעט יותר נמוך ...

שמירת הגבולות. מטבע כמעט שחוקה. יוסף טרומפלדור: "במקום  בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו". מה יכול להיות יותר ברור מאמירה זאת אצלנו בעוטף. יישובי הגדר, ואף אלו הסמוכים להם בעוטף ממחישים אמירה זאת בחיי היומיום שלהם. אלה לא מליצות, אלה החיים שלנו. כמו בעוטף, ישובים חקלאיים פזורים לאורך כלל גבולות ישראל. החקלאות קובעת את גבולות המדינה. נכון, יש בעיה עם חלק מהגבול המזרחי, אך זה לא לדיוננו הנוכחי.

ניצול מיטבי של מים מושבים - ישראל מצטיינת בניצול מי קולחין לשימושי חקלאות שונים. מה בדיוק ניתן לעשות עם מים כאלה, ללא שימושים חקלאיים? מאות מיליוני מטרים מעוקבים, היו מוזרמים לים או לנחלים. את המשמעות האקולוגית כל אחד יכול לדמיין לעצמו. נראה כי המדינה הייתה צריכה לשלם לחקלאים על שימוש במים מושבים, ולא לגבות כפי שהיא עושה...

מנוע צמיחה של טכנולוגיות מתקדמות - החקלאות הישראלית מהווה מנוע צמיחה משמעותי לפיתוח טכנולוגיות, המשמשות הן את החקלאים המקומיים,  והן חקלאים רבים ברחבי העולם כולו. לעתים, ישראל הקטנה,  משמשת כמעבדת ניסוי לטכנולוגיות המופצות בעולם. הביקוש לידע ישראלי בעולם רב. זה לא היה קורה ללא החקלאות המקומית.

ולסיום - החקלאות כנכס תרבותי חברתי. להלן קטע מתוך "מסמך מדיניות תכנון החקלאות והכפר בישראל, 2015 , משרד החקלאות ופיתוח הכפר, הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות ההתיישבות והכפר" -

"היבטים חברתיים - החקלאות היא אחת מאבני היסוד של החברה שנוצרה בישראל. הציונות, אשר הובילה להקמת המדינה, הדגישה את החקלאות כמרכיב מוביל בבניית המדינה, ביצירת ההוויה החברתית והתרבותית בה וביצירת הממשק בין העם החוזר למולדתו לבין המקום. מאז התפתחו התועלות של החקלאות בכל תחומי החיים בישרא:  מערך שטחים פתוחים, תזונה בריאה, היכרות עם מקור המזון, יכולת לייצר אוורור לאורבניות הצפופה, המאפיינת בעיקר את מרכז ישראל, וגם זכרונות ומורשת מקומית, תרבות חוצות ותבנית נוף מולדת. כל אלה נדרשות להתייחסות בתכנית הלאומית, ובתפיסה המנחה את עיצובה".

נראה כי המכלול המובא כאן ראוי שיהיה נר לרגלי מקבלי ההחלטות בישראל.