לוח וגיר – דצמבר 2020

זמן תרבות

גם  בזמן קורונה, צוות יחדיו עושה הכל כדי להעסיק אותנו. אנחנו מוצפים בהרצאות, הצגות וסרטים דרך הזום בכל יום. מסע מוסיקלי בעקבות בוב דילן שהועבר ע"י אורי רונן, הרצאות על זהות יהודית וסוגיות ביהדות ובמחשבת ישראל ע"י ישראל פיבק ועוד...

חוץ מזה חוגי הציור, קרמיקה, מלאכת יד ההתעמלות למיניהם מתנהלים כרגיל. השינוי היחיד הוא שצריך להירשם מראש, כדי לשמור על כללי הקורונה - קפסולות וכדומה. 

בנוסף, ב- 6 קיבוצים שלנו מתקיימים חוגי תנועה והתעמלות: מפלסים, ניר עם, נחל עוז, אור הנר, כפר עזה וגבים.

 

מי שמעוניין להצטרף, מוזמן להירשם במזכירות יחדיו במס' 0779802275 וייענה בנעימות ע"י מירי המזכירה החביבה ומאירת הפנים.

 

חוגגים עשור עם חיה ברדמן – מנהלת "יחדיו" 

אנחנו וותיקי האזור, שלא לומר זקניה, מקבלים את צוות יחדיו כמשהו מובן מאליו, כאילו הם מובנים בתוך יחדיו. חיה ברדמן, מנהלת יחדיו, הגיעה אלינו לפני 10 שנים ומאז הפכה לחלק בלתי נפרד מהמוסד הזה, מהבית הזה.

 

"ספרי לי קצת על עצמך" אני שואלת אותה.

"אני חיה לבית לוי, בת 48 היום. הגעתי לאזור שער הנגב מבת ים ושם עברה ילדותי. הורי הגיעו מטורקיה ואני מדברת ספניולית וספרדית בשל כך. בעלי הוא אדוארדו, שהגיע לפני 20 שנה מקובה, ואני שרקדתי סלסה הכרתיו בחוג הזה. מעניין שבמקום לקחת את העולים החדשים מקובה ללמוד ריקודי עם ישראליים, לקחו אותם לרקוד ריקודי סלסה. אבל התמזל מזלי וכך הכרנו. יש לנו 3 בנות - אור בת 18, שיר בת 15 ויעל בת 12. למדתי באוניברסיטה הפתוחה מדעי החברה וניהול, ועם תחילת הקורונה התחלתי ללמוד משפטים באוניברסיטת ׳בר אילן׳״.

 

״לאזור הגענו כשנסענו לטייל בדרום. נחשפנו לאזור, רצינו הרחבה קהילתית, הגענו לאור הנר והתאהבנו במקום ובאנשים. משנת 2009 אנחנו כאן. בהתחלה רציתי להיות מרכזת של הגיל הרך בקיבוץ, אבל נאמר לי שאין לי ניסיון של חינוך בקיבוץ ולכן אינני מתאימה. לפני שהגעתי ל"יחדיו" עבדתי בחברה סיעודית עם אנשים מבוגרים, זה כנראה מה שגרם לי לרצות את העבודה הנוכחית, ובסופו של דבר להתקבל״.

״קוריוז נחמד: כשיצא מכרז לניהול המועדון, באה אלי חברה וייעצה לי להגיש מועמדותי. חשבתי לעצמי, אני שניהלתי מרכז סיעודי בבת ים, אלך לנהל מועדון יום? לא נראה לי מאתגר מספיק. אחרי כמה ימים סיפרה לי החברה שכבר פספסתי וכבר נשלחו למבחנים 3 מועמדות. בסופו של דבר הן לא התקבלו והספקתי לשמוע שיחדיו הוא לא סתם מועדון יום ונדלקתי. ואז כשניגשתי – עברתי את המבחנים והשאר היסטוריה. המזל שחק לי שנית״.

״במהלך השנים רכשתי ניסיון וידע בהשתלמויות רבות בתחום הזקנה״. 

אני מתקנת אותה שהמילה ׳זקנה׳ לא עושה לי טוב. ישר אני מתקנת אותה לתחום הוותיקים או הגיל השלישי.  

״במהלך השנים למדתי קורס בגישור, נושא שמסייע לי גם בעבודה היום וכך הוספתי עוד כלי לארגז הכלים שלי. מכאן גם הבחירה ללמוד משפטים כי זה עוד פן בתחום הטיפול והחוק עם האוכלוסייה המבוגרת. אני רוצה לציין, שעד שהגעתי לנושא הסיעוד, עבדתי תמיד בתחום שירות הלקוחות - בבנק לאומי, בשירותי פלאפון ועוד. אני תופסת את תפקידי כניהול מערכת וצוות אני נותנת שירות לכל דבר ועניין. הדגש בעבודה שלי ושל כל הצוות איתי הוא על רווחת הפרט. איך מייצרים שירותים ומענה לכל ותיק, בהתאם לגילו המנטלי ומצבו הפיסי. שכל אחד יוכל למצוא את עצמו מרוצה במקום״
״הצוות עושה עבודה מופלאה״ היא ישר מוסיפה. ״נשות הצוות מרגישות עצמן מחויבות למועדון, אוהבות אדם ומסורות. כל אחת יודעת את תפקידה, למרות שרבות הפעמים שאת באה לעבודה ומתכננת לעשות משהו והאירועים זימנו לך משהו אחר. יש גם גיוון, כי אני מעוניינת להתאים את התפקיד לאדם ולא רק את האדם לתפקיד. הווה אומר, שאם המורה למלאכה, נניח, יש לה זיקה ורצון להתעסק בהתעמלות היא תשתלב לפעמים גם בנושא שהיא רוצה. כשאדם עושה מה שהוא אוהב, זה מקרין על כולם. זה מעשיר גם את אנשי הצוות וגם את האנשים במועדון״

ישר אני שואלת את השאלה הבאה ״ואיך בימי הקורונה?״

״כשאני אומרת מקום, אני לאו דווקא מתכוונת למקום פיסי. דווקא הקורונה פתחה צוהר לעוד אנשים. בימים האלה הצטרפו עוד כ- 50 אנשים לפעילויות מטעם המועדון. אנשים שהיה להם קשה להגיע פיסית למועדון, חלק התקשו לראות את עצמם כבאי המקום ובפעילויות בקיבוצים הם הצטרפו. הפעילויות הן מטעם יחדיו כמובן. זה מתאים לתפיסה של מועדון "יחדיו" שהוא מהות ולא מקום פיסי. כמו כן, אני מחפשת הזדמנויות והקורונה נתנה לנו הזדמנות לצרף עוד לקוחות. 

אגב, מבחינתי, גם אם יש מישהו צעיר יותר ורוצה להגיע לצייר, לכייר או לשמוע הרצאה – מוזמן. בכלל אני רואה בקורונה – מתן הזדמנות״.

"זקנה זה מקום בריא – יש אנשים צעירים נכים, או אנשים חולים ואילו זקן שמעשיר עצמו, מועסק ומרגיש משמעותי הוא בריא. וזה עוד דבר שמוביל ומנחה אותי. ההזדמנות השנייה שקרתה לנו היא שדרוג הטכנולוגיה. נאלצנו להשתפר ולשפר ויצאנו נשכרים גם מזה. לא מזמן נערך מחקר מטעם "אשל" והג'וינט בנוגע לזקנה. אני קבלתי השראה מהמחקר ואימצתי את מסקנותיו. המחקר הוכיח כי אנשים וותיקים מינפו את הטכנולוגיה בעקבות הקורונה ובשל כך מרגישים עצמאיים. כלומר, מי שלא חשש והסכים להתנסות  (בזום, למשל) גילה מיומנות טכנולוגית גבוהה. הדבר תרם לעצמאות, לעיסוק בשעות הפנאי ולרווחה. מבחינתנו במועדון זו מטרה - לסייע לכל וותיק לפתח את האוריינות הדיגיטלית שלו. אנחנו מעודדים ומחפשים מתנדבים לנושא זאת.
בכל קהילה יש נאמני התנדבות, שמאתרים אנשים שיעזרו למי שצריך בכל מיני תחומים וגם בתחום הדיגיטלי״.

״חיה, מה היה האירוע הכי משמעותי, שקרה לך בהקשר ליחדיו?״

״אני לא נזכרת במשהו ספציפי, אבל לראות אדם מחייך במועדון גורם לי לאושר רב. אותו אדם חוזר לביתו עם תחושת חשיבות שעשה משהו. זה מה שמעניק לי את עיקר המוטיבציה לקום בבוקר״.

״אני רוצה שלאנשים יהיה נעים להגיע, שירצו לבוא ולאו דווקא כדי לצייר או להתעמל. אפילו כדי לשבת לכוס קפה, להיפגש עם אחרים, ולשוחח״.

״ומה את עושה בשעות הפנאי שלך?״

״אז יש בית ובנות. ואני אוהבת מאד לצפות בסדרות טלוויזיה בנושא בתי משפט. ׳חוק וסדר׳, בתי חולים וכיו"ב. אני אוהבת לרקוד. אני מתנדבת בקהילה. הייתי בוועד והיום אני חברה בצוות מניעה של התנהגויות מסוכנות. לא חסר לי״.

אני מסיימת את הראיון בתודה לחיה, שסיפרה לנו על השקפתה בעבודה ומה מוביל אותה ועל שפתחה לנו צוהר לעולמה הפרטי.