היינו קבוצה

היינו? אפשר בכלל להשאיר את המילה קבוצה מאחורייך? היינו ונותרנו קבוצת שיבולת. קבוצתנו הלכה והתהוותה לה בארז, בשלהי שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-80 עת התגייסנו לשנת השירות ולצבא.

היינו שלושה עשר ילדות וילדים. חווינו כמה וכמה מטפלות לאורך השנים, זאת, אם סופרים את שנות הגיל הרך ואת גיל התיכון כמובן. אבל גננת,מורה, מטפלת אחת ויחידה ליוותה את רוב רובו המכריע של ילדותנו הנהדרת. דליה.

דליה ליוותה אותנו בשנים שבהן המטפלות האגדיות עיצבו את רוב חייו של הילד בקיבוץ והייתה המורה של כולנו בכיתה א'.
דליה העניקה לנו את ערכי היסוד כבני אדם וכמי שנכנסו אל עולם העמל שילווה אותנו לשארית חיינו. דליה הייתה אתנו בבואנו להאכיל את החיות בפינת החי ולנקות את כלוביהם, בצעדינו הראשונים בענפי העבודה.

היא חינכה אותנו להיכרות ואהבת הטבע והחי - להכיר את בעלי החיים, בעלי הכנף, שמות הפרחים והעצים והנחלים באזורנו.
דליה השכימה קום איתנו לזריחה הראשונה. ישבנו יחדיו מפהקים על גבעה תחת מגדל השמירה וציפינו דרוכים לעלות השחר המבצבץ.

 

בית הילדים שבו הכל קרה, בית שיבולת מבחינתנו, ניצב ועומד במקומו גם היום. זקן בכמה עשרות שנים  ממה שהיה לנו. המרפסת שלו, בה שיחקנו כדור סל נראית היום הרבה יותר קטנה.

גדלנו, בגרנו. היום חלקנו הגדול הורים לילדים. בינינו אפילו סבתא אחת צעירה. גם עם חלוף השנים כולנו מבינים דבר אחד!  נפל בחלקנו לגדול בתקופה מיוחדת, לגדול במקום קסום ובאווירה ייחודית, לאורה של מחנכת ראשונה במעלה. אישה שנתנה מעצמה לכל אחד מהילדים במאה אחוזים.

לזכר ימים עברו וכמעשה מחווה לדליה, החלטתי להיפגש על כוס קפה ולשמוע את הדברים גם מהצד שלה.

השאלה הראשונה שהגשתי לה היא ״איך היית מתארת את קבוצת שיבולת במשפט אחד או שניים? מה היא שיבולת עבורך?״

״שיבולת תמיד הייתה בית גם לי וגם לילדים״ היא ענתה. ״הייתי מקדישה מחשבה ותשומת לב לכל אחת ולכל אחד. מאוד אהבתי את כולם יחד וכל אחד לחוד״.

״עד כמה את בקשר עם בני ובנות הקבוצה היום?״ שאלתי לאחר מכן.

״אני בקשר בעיקר עם מי שנשארו בקיבוץ. אבל מדי פעם כשמי מהחברה שגרים בחוץ, באים לבקר, אני תמיד שמחה להיפגש ולהתעדכן״.

״בשנים שבהן טיפלת לבדך בקבוצה של 13 בנות ובני נוער מתבגרים, איך יכולת לחזור הביתה ולטפל בארבעה ילדות וילדים משלך? מהו סוד ההצלחה?״

דליה חייכה ואמרה ״העיסוק בחינוך היה האהוב עליי ביותר. הקשר עם הילדים בשיבולת היה דבר אחד, והקשר עם הילדים שלי היה עניין אחר לגמרי. ידעתי תמיד לעשות ניתוק בסיום העבודה ולהיות אמא לילדים שלי. זה לא היה משהו מיוחד בתקופתי. ככה נהגו כל המטפלות״.

״ממרום גילך, מה דעתך על קיבוץ ארז של 2020? מה דעתך על מערכת החינוך העכשווית בארז ובקיבוצים בכלל? האם הקיבוץ הצליח או נכשל? האם החינוך בארז הצליח או נכשל?״

״האמת היא שאני הרבה פחות מעורבת בחיי הקיבוץ היום, ובטח בתחום החינוך. אומרים תמיד "פעם היה יותר טוב." ואני נוטה לאמץ את המשפט הזה. בעבר הילדים היו במרכז החיים שלנו, הילד היה הכל. היום אני מצטערת לומר שזה לא כך. אבל אולי אני טועה, אולי הייתי רואה דברים אחרת לו הייתי מעורבת יותר״.

״איזה אירוע מיוחד של שיבולת את זוכרת טוב טוב?״

״אני זוכרת במיוחד אירוע מסוים, אני כמעט בטוחה שזה היה יום האם. היה הבוקר ואני הייתי בדרכי אל שיבולת, ואתם הילדים, חיכיתם לי ערים ועשיתם לי הפתעה לא נורמלית ליום האם. התרגשתי כל כך שאני זוכרת זאת עד היום. מלבד זאת אני זוכרת בוודאי את כל הטיולים שלנו יחד, לשדות ולנחל שקמה״.

מעבר למחשבות, זכרונות ורגשותיי הפרטיים הייתי חייב לברר אם הזיכרון שלי מדליה הוא פרי הדמיון או אמת לאמיתה. דיברתי עם חברי הקבוצה השונים וביקשתי מהם לספר לי מיהי דליה בעיניהם.

רווית אמרה ״דליה הייתה ותהיה תמיד אמא בשבילי. אני זוקפת לזכותה שהטמיעה בי אהבה רבה לטבע, לפריחה ולטיולים. אני מקפידה על המורשת הזו והמשכתי בה גם לדור הבא״.

״כשאני מוצא את עצמי מתלהב מסתם עננים יפים בשמיים או מפרח יפה, או נמייה, או שועל נוברים בזבל, אני יודע שדליה היא זו שלימדה אותי להתלהב מהדברים היפים והקטנים הללו שבחיים״ הוסיף איתי.

טל מספרת עליה ואומרת כי ״זכינו למטפלת שהייתה יפה מבפנים ומבחוץ. אישה שידעה לאהוב אותנו, את הטבע, את ארץ ישראל, את הקיבוץ, עבודה, חגים,, משחקים, יצירה. את כל האהבה הענקית הזו היא ידעה להעביר לנו. אז בזכותה זכינו לראות את העולם ולהכיר אותו ככה. אותי זה מלווה עד היום. גם היום דליה בשבילי היא האחת והיחידה״.

שאלתי אותם אם יוכלו לספר מה קיבלו מדליה.

הלה אמרה ״מדליה קיבלתי את המתנה של לראות את הדברים הקטנים והיפים בחיים, כמה יופי יש בפשטות ובטבע״.

רונית הוסיפה ואמרה ״דליה הייתה ותהיה תמיד אמא בשבילי. אני זוקפת לזכותה שהטמיעה בי אהבה רבה לטבע, לפריחה ולטיולים. אני מקפידה על המורשת הזו והמשכתי בה גם לדור הבא״.