שיר | דַּף נָקִי

לְעוֹלָם הִיא לֹא תִּהְיֶה דַּף נָקִי הָעוֹמֵדת מוּלִי

עַל פָּנֶיהָ הַהִיסְטוֹרְיָה

עַל גַּבָּהּ מִשְׁקָל הַחַיִּים

בְּיָדֶיהָ צַלָּקוֹת וְסִימָנֵי הָאֲדָמָה.

בְּקוֹלָהּ הַשְּׁבָרִים וְהַמִּילִּים שֶׁהֻושְׁתַּק.

בְּעֵינֶיהָ הַכְּאֵב וְהָעֶצֶב.

וּכְשֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת מוּלָהּ אֲנִי מְסַנֶּנֶת בְּלִיבִּי - דַּף נָקִי, דַּף נָקִי.  

לֹא לִשְׁפּוֹט

לֹא לַחֲרוֹץ

לְזַהוֹת אֶת הָאוֹר הַצָּלוּל הַכָּחוֹל.

וְכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ סְטִירָה

וּוַאחָד סְטִירָה. בְּוַקְס לְבֶטֶן, בְּעִיטָה לַפַּרְצוּף.

וּכְשֶׁאֲנִי פּוֹקַחַת עֵינֵי הַדַּף מְטֻונָּף, מְטוֹרָף, אַכְזָרִי.  הַתְּמִימוּת שֶׁלִּי וּשְׁאִיפָה שֶׁלִּי לְאוֹר פּוֹצַעַת אוֹתִי.

וּכְחַיָּה פְּצוּעָה מִתְקַרְבֶּלֶת לִי בַּפִּינָּה וְלֹא מַאֲמִינָה שֶׁשּׁוּב זֶה קָרָה.

אֲנִי כּוֹעֶסֶת  עֲלֵי וְיוֹדַעַת כְּשֶׁגַּם מָחָר אֲנַסֶּה שׁוּב לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר שֶׁבַּנְּשָׁמָה. דַּף נָקִי דַּף נָקִי.