וּבָחַרְתּ בַּחַיִּים..." – האם יש לנו בחירה ?

על כָּרְחוֹ נוֹלַד אָדָם, אָדָם מֵת בְּעַל כָּרְחוֹ.
בֵּין רֵאֹשִית לְאַחֲרִית, עוֹמֶדֶת לוֹ הַזְּכוּת לְהַחְלִיט.
בְּכָל רֶגַע, בְּכָל שְנִיָּה, בּוֹחֵר אָדָם בֵּין טוֹב לְרַע.
בּוֹחֵר לִהְיֹות, בּוֹחֵר לַחְדֹּל, בּוֹחֵר לָנוּחַ, בּוֹחֵר לִפְעֹל.
וּלְעִתִּים, אַחַר בְּחִירָה גְּרוּעָה, אָדָם בּוֹחֵר לָשוּב חֲזָרָה.  (רונית שני)

כנראה שניצלנו ממערכת בחירות רביעית השנה, אבל התקופה הזו של תחילת שנה חדשה, מדגישה תמיד את הבחירות האמתיות שיש לנו בחיים.

בפרשת 'ניצבים' הנקראת בשבת שלפני ראש השנה מופיעה הקביעה המהפכנית:

"הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ."
(דברים ל')

בחלק מתרבויות העולם העתיק שלטה האמונה שהאדם הוא כלי משחק בידי אלים בעלי התנהגות בלתי צפויה. גורל עיוור מכתיב את מהלך חייו של האדם בעולם ואין כל אפשרות להתנגד לו. הספרות המיתולוגית והטראגית היוונית, למשל, מדגישה את הרעיון שאין לאדם יכולת לשנות את גורלו. הכל כבר קבוע מראש וכל שנותר הוא לקבלו בהכנעה.

ואילו המקרא יצר מהפכה מחשבתית, אנושית מאד, כאשר הציב את האדם כאדון לגורלו, כמכריע הכרעות מרכזיות וכנושא באחריות להן. האדם עומד כל יום בפני בחירה בין טוב לרע וחייב בכל יום, בכל רגע, לעשות הכרעה ולשאת בתוצאותיה. כבר בספר בראשית, למשל, בסיפור בריאת העולם נאמר לאחר כל יצירה: "כי טוב", ודווקא אחרי בריאת האדם לא נאמר. מדוע? מכאן שלאדם ניתן חופש הבחירה, ולכן לא ניתן לומר מראש אם הוא 'טוב'. 

הבחירה שיש לנו כבני ובנות אדם אינה תמיד כה קיצונית – חיים או מוות – אבל אפשר להבין את המילים "ובחרת בחיים" גם כאמירה שבמהלך החיים יש לנו בחירה. שכל עוד אנו חיים יש לנו בחירה. בכל דבר שאנו עושות.ים יש לנו אפשרות בחירה. לכל מעשה שלנו ישנה השלכה על חיינו, ועל העתיד. לא רק על העתיד האישי שלנו, אלא על עתיד המשפחה, החברה, האנושות. יש לנו אחריות גם כלפי דורות העתיד כולם וכלפי העולם כולו.
לפעמים 'הטוב' נראה לנו רחוק מדי וקשה מדי להשגה, גבוה, גדול או מסובך מדי.
לכן התורה מעניקה לנו את הקביעה החשובה והבלתי-נשכחת הזו:

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נפְלֵאת הִיא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹוקָה הִיא.
לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר: מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה?
וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר: מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה?  כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ."   (דברים ל')

עשרת 'ימי התשובה' – ראש השנה בראשיתם ויום כיפור בסופם – הם ימים של כובד ראש, בהם אנו עוסקות.ים בחשבון נפש, בבחינת מעשינו בשנה החולפת ומתן דין וחשבון לעצמנו על הבחירות שלנו. אך יחד עם כובד הראש, טמונה בימים אלה גם אופטימיות גדולה, הנובעת מן התפישה שמכאן ואילך יש לנו עדיין בחירה. ואם קלקלנו – אפשר לתקן. 

אגדה חסידית ידועה מספרת:

מעשה ברבי ישראל מסלנט
שיצא לרחובות העיר באחד מלילות ימי התשובה,
וראה אור קלוש בוקע מדירה רעועה.
נכנס רבי ישראל, וראה מתקן נעלים יושב ליד נר דועך,
ומכה בחיפזון בפטישו על הנעל.
שאלו רבי ישראל: "מה לך כי נחפזת, יהודי? ”
ענה אותו הסנדלר: "הרי כל עוד הנר דולק – אפשר עוד לתקן!”
יצא רבי ישראל לרחוב וקרא:
“שמעו אחים יהודים: כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!” 

כל עוד נר חיינו דולק, נוכל לתקן דרכינו. 

את העבר כבר לא ניתן לשנות, אבל העתיד מתחיל ממש הרגע, ועליו יש לנו השפעה. 

הַכֹּל מִשְׁתַּנֵּה / ברטולד ברכט

הַכֹּל מִשְׁתַּנֵּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם
שֶּׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה. 

מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם
שֶׁמָּזָגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל
הַכֹּל מִשְׁתַּנֵּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.

היכולת, הזכות והחובה לבחור מרכזיים לא רק במישור המוסרי, אלא גם במישור הרוחני והתרבותי בחיינו. לא תמיד אנו מספיק מודעות לחופש הבחירה שיש לנו לעצב את חיינו הרוחניים והתרבותיים כרצוננו ובהתאם לערכים בהם אנו מאמינות.ים. בתחום היהדות, למרבה הצער, נראה כי התרגלנו למציאות בה אחרים מחליטים עבורנו. הפנמנו בבלי דעת את המחשבה השגויה שיש רק דרך אחת נכונה להיות יהודי/ה, להאמין, לחשוב, לקרוא את התנ"ך, לקיים טקסי חיים ומוות. 

בטקסי החיים שאני עורכת במסגרת עבודתי בשער הנגב, הבחירה היא ערך מרכזי.  כאשר אני פוגשת משפחות לתכנון טקס בר/ת מצווה או, להבדיל, הלוויה או אזכרה, אני מציעה להן מגוון רחב של טקסטים מסורתיים ומודרניים ואנו מתכננות.ים יחד את מהלך הטקס כך שיבטא בצורה מירבית את אופי המשפחה, צרכיה ורצונותיה. החוויה תמיד משמעותית והתוצאה תמיד מדויקת ומרגשת. רגעי השמחה והחגיגה ורגעי הצער והכאב – ראויים גם הם להיות הזדמנות למימוש הבחירה הנתונה לנו כבני ובנות אדם לעצב את חיינו.

"ובחרת בחיים" – כל עוד נשמת חיים באפנו – הבחירה בידינו.

שתהיה שנה של בחירות טובות.