"אל תדמי בנפשך להימלט..."      

 

בעת כתיבת הדברים הללו אנו ניצבים עדיין לפני מערכת בחירות נוספת לכנסת ישראל, וייתכן שעד לפרסום העיתון כבר ייוודעו תוצאותיהן. אולם בשלב זה נדמה כי האתגר העיקרי הניצב לפתחנו הוא הייאוש והאדישות שנראים כמשתלטים על החברה הישראלית. 

אסתר בפני אחשורוש, יעקובו טינטורטו, 1547-1548

 

חג פורים, המגיע ימים ספורים לאחר הבחירות, עשוי להיראות מתאים לאווירה הכללית. הוא נתפש כחג של עליזות וקלות ראש, וכבר מראש חודש אדר אנו מצווים להרבות בשמחה, כדי לחגוג את הנס וההצלה שקרו לעמנו בהיותו בגלות. אך מגילת אסתר, הנקראת על פי המסורת בערב החג ובבוקרו, מתארת מציאות מורכבת וקשה ביותר. מציאות של הוללות ושחיתות, תככים והסתרה, שקרים, קנאה, ניצול מיני, אלימות ומעשי זוועה. זו מגילה ללא אלוהים, המגלמת את ההפך הגמור מכובד הראש וכללי המוסר החמורים המונחים בבסיס המסורת בשלל כתבי הקודש שלה. חז"ל התלבטו האם ראוי לכלול את המגילה בתנ"ך, אך לבסוף, לא רק שנכללה, אלא אף נקבע על ידי הרמב"ם (בעקבות התלמוד הירושלמי) כי:
"כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר, שהרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה... שאינם בטלין לעולם". (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב).
בנוסף, פרשנות חסידית עמדה על הדמיון בין שמו של 'פורים' לשמו של היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי – כיפורים, וקבעה שיום כיפורים הוא כ-פורים, דומה לו אך פחות ממנו.

מה, אם כן, החשיבות הגדולה של פורים ושל מגילת אסתר?
האם טמון בסיפור המגילה ובמנהגי החג מסר הרלוונטי למציאות חיינו כעת?
את הפרדוקס שבין קלילותו לכאורה של החג לבין החשיבות שיוחסה לו במסורת ניתן אולי להבין מתוך שתי המילים "ונהפוך הוא" המופיעות במגילה. הן מבטאות את הרעיון שלא רק שגורלות יכולים להתהפך, אלא שבמבט נוסף גם הדברים עצמם לעתים הפוכים מכפי שהם נראים במבט ראשוני ושטחי. 

בעיניי, המהפך שעברה אסתר מהווה את לב הסיפור, והוא המסר החשוב הקורא אלינו מתוך קלף (או דפי) המגילה. כאשר אנו מתוודעים לראשונה לדמותה של אסתר היא נערה יפת תואר הנלקחת, יחד עם נערות רבות נוספות, אל ארמון המלך – פאסיבית ונתונה לניצול ולשימוש על ידי גברים רבי כוח. ואילו לבסוף היא אשה-מלכה חזקה, אמיצה ואקטיבית, המצליחה בחוכמה ובעורמה לשנות את מדיניות השלטון. איך התרחש השינוי? 

כאשר נגזרת גזירת מוות על עמהּ, בשל כבודו של פוליטיקאי אחד, אסתר עדיין חוששת להסתכן ולהפר את הכללים כדי לנסות לשנות את המצב. אז שולח מרדכי אל אסתר את המסר הבא: "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת..." (אסתר ד'). זהו רגע ההכרעה בסיפור. אין לדעת מה התהליך הפנימי שאסתר עברה שאפשר לה בסופו של דבר להתגייס למאמץ ולפעול כדי להציל את עמה. אולם ברור כי במהפך זה טמון השיעור החשוב באחריות ציבורית, שהמגילה עשויה ללמד אותנו: בעִתות משבר, גם כשהכל נראה אבוד והכוחות המניעים את המציאות נראים גדולים וחזקים מאתנו – אל לנו לעמוד מן הצד ועלינו לנסות להשפיע ככל שנוכל.
את התובנה הזו ניסח ר' טרפון במשנה: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה". (פרקי אבות פרק ב')

המשוררת הישראלית (ממוצא פרסי) אסתר שקלים תארה את המהפך של אסתר בשיר, שניכרת בו הזדהות אישית עמוקה:

אסתר – אִמָהּ של מלכות / אסתר שקלים

"דוֹחְתָרֶ נַגִ'יבּ" - נַעֲרָה פָּרְסִיָּה, צְנוּעָה וּכְנוּעָה כַּיָּאוּת הָיִיתִי אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ נִלְקַחְתִּי צַו דּוֹדִי קִיַּמְתִּי וְאֶת אֲשֶׁר עִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי וְדָבָר לֹא בִּקַּשְׁתִּי צוֹפָה מָה יֵעָשֶׂה בִּי   וְאָז יָדַעְתִּי כִּי לָעֵת הַזֹּאת הִגַּעְתִּי לַמַּלְכוּת וְנַהֲפוֹךְ הוּא. לֹא עוֹד הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי מִמֶּנִּי וְלֹא עוֹד אַחְרִישׁ אֶלְבַּשׁ מַלְכוּת אֶת מָרְדְּכַי אֲצַוֶּה וּדְבַר הַמַּלְכָּה בְּמֵאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת אָרִיץ כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵּׁם ה' אֶקְרָא וְהַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לִמְלָכוֹת הוּא יִהְיֶה בְּעֶזְרִי   קְבָעוּנִי לְדוֹרוֹת לִהְיוֹת כָּל אִשָּׁה שׂוֹרֶרֶת עַל לִבָּהּ וּפֹעַל יָדֶיהָ תִּרְצֶה אֶסְתֵּר - אִמָּהּ שֶׁל מַלְכוּת

 

לקראת סופה של המגילה אנו למדים גם על מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, ואלה מזכירות לנו שוב את פניו החברתיים של חג הפורים, שכל מנהגיו נוגעים למרחב הציבורי, והוא קורא לנו לחזק את המחויבות ההדדית והדאגה לחלשים.

מאחלת חג פורים שמח לכל תושבי/ות שער הנגב! שמח, אך גם מלא במעורבות ואחריות. 

הרבָּה יעל וורגן.