נשיא המדינה בא השבוע לביקור בכפר עזה. הוא התארח בביתה של אנה קדושים, שאהובה-אהובנו, ג'ימי,

נהרג לפני אשתקד בפתח ביתם, נפגש עם הנהלת הקהילה ולאחר מכן, עם חברי הקבוץ וסיים בארוחת ערב

משובבת לב עם זוגות צעירים שקבעו משכנם ביישובי האזור.

ראשון הדוברים מבין חברי הקבוץ היה עמוס צפרוני, ותיק הותיקים במקום. הרי תמצית דבריו:

"אני יליד אילת השחר, בן  79. הגעתי לכפר עזה בתחילת 1956 במסגרת פלוגה מקובצת של בני קיבוצי

ם שבאה להחזיק בנקודה שעמדה בסכנת פרוק בעקבות קריאתו של בן גוריון לבני המושבים והקיבוצים הותיקים

 לרדת לנגב ולחבל לכיש לעזרת הישובים הצעירים. מאז אני כאן.

ב- 8 השנים האחרונות לא היינו בין המתלוננים והמתלהמים ושמרנו על פרופיל נמוך והמשכנו בשגרת חיינו. אולם, בחודשים האחרונים שלפני מבצע "עופרת יצוקה", כאשר התחילו הפצצות כבדות של פגזי מרגמה שגרמו להרס רב בתוך הקיבוץ ואף לנפגעים ולקורבן של חבר, ולמשפחות רבות להוציא מכאן את ילדיהם, הרמנו את קולנו ודרשנו פתרונות ותגובה. התגובה של צהל במבצע "עופרת יצוקה" גרמה פה בהתחלה להתרגשות ואפילו לשמחה. היא השיגה, במידת מה, שקט זמני. אולם כשאני רואה ממרפסת ביתי את ההרס העצום שנגרם להם, יודע את מספרי ההרוגים והפצועים ושומע על מצב האוכלוסייה האזרחית, אנחנו מבינים שפתרונות לא נמצאו ושאולי רק התרחקו.

באנו לכאן בשנות ה- 50 לא למרות שזה היה ישוב ספר מרוחק אלא בגלל שהוא כזה. הרגשנו שכל העם והמדינה

מאחורינו. בשנים האחרונות, חלקים רבים בישראל רואים בנו "נטל", כנדל"ניסטים שודדי אדמות המדינה עד שנדמה כי אבד כבודנו בעיני הציבור והממסד.

אני מבקש ממך לעזור לנו להחזיר את כבודנו האבוד. אנו מאד מקוים שנוכל להמשיך לפתח את הישובים והאזור

 ולקלוט הרבה אנשים חדשים, שעד עכשיו חוששים ומהססים לבוא. אותנו לא צריכים לחזק אלא רק

לתת לנו להתחזק ולחזק אחרים."

אלון שוסטר

מילים לשבת

17.7.2009