עבורי, היה מדהים לעמוד שם. לא בכל יום בוחרים חבורת נערים ונערות לעשות חג. בלי מבוגרים שיאמרו להם לעשות את זה. בלי לקבל על זה תוספת לציוני בגרות. בלי לקבל כסף. לעשות חג, כי הם רוצים, מאמינים, מסוגלים. כי זה החג שלהם.

חג התנועה של קן שער הנגב, בנוער העובד והלומד, התרחש ביום ראשון ה03.02 בקיבוץ דורות, באולם הספורט הישן, שנדמה שנולדו בו חיים חדשים. עוד שבוע לפני כן, הגענו לשטח, כדי לעבוד על כתובות האש, על השלטים, ההצגה וכו'. במהלך השבוע נפגשו החניכים לעיתים תכופות מהרגיל, על מנת לבנות את החג וחלקיו, להרכיב אמירה חותכת על המציאות בה הם חיים.

הדבר לא היה פשוט. נאלצנו להתמודד מול שאלות פנימיות בנוגע למצב בו אנחנו חיים – בעיקר כשחג התנועה נגע לנושא שקשה עבור אנשים רבים: הקשר שלי למקום בו אני גר. במקרה הזה, שער הנגב- פריפריה, שטח תחת איום בטחוני.

בישראל 2008, לא "משתלם" לנוער לגור באזור כזה. עדיף תל-אביב, עדיף לא לשמוע צבע אדום, עדיף לא לחשוב איפה להסתתר אם תהיה אזעקה. במציאות קשה, שואל אדם את עצמו כמה חזק השורש באדמה – והאם הוא רוצה לעקור, ונדרשת לו סיבה, תכלית כדי להשאר.

ויש סיבה. יש עבור מה, עבור מי להישאר.

הנוער העובד והלומד המקיים פעילות במרבית קיבוצי שער הנגב, חרט על דגלו לחנך ולהאמין בציונות ומתוך זה להתמודד ולדבר על הקשיים, הביטחוניים והחברתיים, שתוקפים את החניכים שלנו ואותנו.

החג הזה, שהיה של חניכי שער הנגב, ממחיש עד כמה חשוב ליצור ביחד, ודווקא פה, ודווקא עכשיו. עד כמה חשוב לחלום ביחד על מציאות אחרת, וליצור אותה בינינו.

אנחנו רוצים להודות לכל מי שלקח חלק באירוע הענק הזה ועזר לנו לקיימו:

לדודה טל ולמחלקה לחינוך בלתי פורמאלי במתנ"ס, לגיל ניר מקיבוץ דורות על ההגברה והתאורה, לשאול מדורות על העזרה בכל מה שנוגע לאולם הספורט, לאורנה בראוור, יוסי חזן ולקיבוץ דורות על השימוש במקום והעזרה בכל מה שרצינו.

ובמיוחד לבוגרת קן שער הנגב שעשתה מעל ומעבר כדי ליצור אותו.
פעילות התנועה ממשיכה באופן סדיר בקיבוצים ובפעילות האזורית.